פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

"בין שאר גזירות רעות שגזרה מלכות הרשעה, היה האיסור על יהודים לטבול במקווה. המקוואות נחתמו ועל הדלת נתלה פתק האומר: על פתיחת המקווה או השימוש בו צפוי עונש כעל מעשה חבלה – מ-10 שנים עד עונש-מוות.

אך הרבי קיבל החלטה, החלטה נחושה: בערב יום כיפורים יש לטבול במקווה. לא הועילו כל טענותיהם של מקורביו כי הדרך למקווה כרוכה בסכנת-נפשות – ומה גם לגבי אישיות כרבי, אולם הרבי לא שינה את החלטתו ואנו התכוננו לבצעה. אך כיצד ייעשה הדבר? כאמור, היו כל המקוות חתומים. השימוש עצמו באחד מהם כרוך בהוצאות מסוכנות. אך לאחר כמה התיעצויות חשאיות בין הרבי לבין בעלי מקווה אחד, הוחלט על הדבר.

לפנות בוקר של אמירת "שלוש-עשרה מידות", ב-5 לפנות בוקר, בשעה שיהודים רשאים כבר לצאת לרחוב התאספה קבוצה קטנה של אנשים והרבי בראשם והחלו במצעד המסוכן אל המקווה. בחוץ היה עדיין חושך. מי יתן ותתעבה האפילה ותימשך זמן רב יותר! אולי יעלה בידנו, באפילה זאת, להסתתר כדי שלא יבחינו בנו. והמשלחת תצליח לעבור בשלום את דרך-הסכנות הזאת.

מביתו של הרבי עד המקווה היה דרך ארוכה למדי. הריקשה שהזמננו לא באה. השעון מראה כי השעה היא עשר דקות לאחר חמש. הננו מחליטים: להתחיל במצעד ברגל ואולי תגיע בינתיים הריקשה…במקווה נפגשנו בקהל רב, שכבר הגיעה אליו הידיעה כי המקווה יהיה פתוח שעה אחת. בשקט, בחפזון רב, הננו מתפשטים וטובלים לכבוד יום טוב…"

לקריאה נוספת:
מעדותה של שרה שטרן קטן על החיים הדתיים בגטו לודז'
מעדותה של רבקה וולבה על שמירת המסורת בגטו קובנה
מזכרונותיו של הרב שמעון הוברבאנד על חופות בפולין בזמן המלחמה

באתר יד ושם:
מבחר חומרים בנושא חיי דת בתקופת השואה
לחיות בכבוד ולמות בכבוד – שמירה על חיי הדת (תערוכה מקוונת)
מערך שיעור – קדיש והנצחה