ממנהיגות תנועת העבודה, מחנכת וסופרת.

רחל ינאית בן-צבי נולדה באוקראינה ורכשה את השכלתה המקצועית באגרונומיה ברוסיה ובצרפת. בהיותה ברוסיה הצטרפה לשורות תנועת העבודה ופעלה להקמת סניף מקומי של 'אגודת פועלי ציון'.

בשנת 1908 הגיעה בן-צבי לארץ ישראל והפכה למנהיגת תנועת 'השומר' שחבריה היו מזוהים ברובם עם 'אגודת פועלי ציון'. מאוחר יותר הנהיגה את 'תנועת הפועלות' - תנועת העבודה של הנשים. היא שימשה כעורכת בצוות העריכה של 'האחדות' - העיתון העברי של 'פועלי ציון' ולאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה ממקימי מפלגת 'אחדות העבודה'.

רחל ינאית בן-צבי הייתה פעילה גם בזמן מלחמות העולם: במלחמת העולם הראשונה התנדבה בן-צבי לסייע לבריטים ושימשה כמקשרת בין 'השומר' לבין ארגון 'ניל"י'. בתקופה שלפני קום המדינה הייתה ממנהיגות ה'הגנה' בירושלים.

תרומתה של בן-צבי בתחום החינוך הייתה רבה: היא סייעה בהקמת הגימנסיה העברית בירושלים שהייתה התיכון המודרני השני שהוקם בארץ ומאוחר יותר גם לימדה שם; הייתה בין מייסדי התיכון החקלאי לבנות, ליד תלפיות וכפר-הנוער החקלאי בעין-כרם, שנוסד זמן קצר לאחר קום המדינה - במידה רבה הודות למאמציה.

בשנת 1918 נישאה רחל ינאית ליצחק בן-צבי שאותו הכירה מימי פעילותה ב'אגודת פועלי ציון', 'השומר' ו'האחדות'. כשהפך בעלה לנשיא השני של מדינת ישראל בשנת 1952, עבדה לצדו וסייעה לו במילוי תפקידיו הרשמיים ויחד אתו, הפכה את בית הנשיא למקום עליה-לרגל לכל ישראלי באשר הוא. בעקבות מות בעלה בשנת 1963, הפכה בן-צבי לפעילה מרכזית ב'יד בן-צבי' - מכון המחקר שנקרא על שמו.

יחד עם בעלה, כתבה בן-צבי את 'עלי' - ספר אודות בנם שנפל בקרבות מלחמת העצמאות. מאוחר יותר כתבה את זיכרונותיה ולאחר מות בעלה, סייעה בהוצאת כתביו האקדמיים לאור. בשנת 1978 זכתה בן-צבי בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחינוך והחברה בארץ.


על אנשי תרבות נוספים:
חיים נחמן ביאליק (1873-1934)
נחמה ליבוביץ (1905-1997)
נעמי שמר (1930-)
גילה אלמגור (1940-)
רחל ינאית בן צבי (1886-1979)
שושנה דמארי (1923-)
חנה רובינא (1889-1980)
חוה אלברשטיין (1949-)
אסתר רוט-שחמורוב (1952-)
שרה לוי-תנאי (1911-)
יעל ארד (1967-)
יפה ירקוני (1925-)
דליה רביקוביץ (1936-)