בתולדות האומה והיישוב היהודי בארץ-ישראל ידועה התופעה של שביית אנשים, ובמיוחד נשים, כדי למוכרם לעבדות, על מנת לגבות חובות או לשם מעשי סחטנות שונים. כבר בימי הבית השני אנו שומעים על ערכה של המצווה לפדות את השבויים מידיהם של הגויים. מן הספרות התלמודית ומפאפירוס אחד אנו למדים על המאמצים הרבים אשר עשו היהודים בארץ ובתפוצות כדי לפדות שבויים, במיוחד אם נפלו בשבי אשה, ריבה צעירה או נער לבל ייעשו בהם מעשי קלון.
פדיון השבויים היתה מצווה שרבים נהגו לעשותה מתוך יוזמתם הפרטית. מצויים סיפורים על 'אשה אחת שהיתה פודה את השבויים',64 'ומעשה בריבה אחת שנשבית והלכו אחריה שני חסידים לפדות'.65 אולם, מסתבר שהיתה ליד מרכז ההנהגה בארץ-ישראל קופה שיועדה לפדיון שבויים, אם מן הארץ ואם מן התפוצות. כך אנו מוצאים כמה וכמה פעמים כאשר נשבו שבויים באחת התפוצות נשלח מי שהוא מטעם בית הוועד לפדותם, או שהיו נשלחים מטעם בית-הדין בבבל לארץ-ישראל לפדותם.66 זה כנראה ההסבר לפאפירוס אחד משנת 291 שנמצא באוכסירינכוס. הפאפירוס הוא שטר שחרור מעבדות של אשה ושני ילדיה, האחד בן עשר והשני, שמו יעקב, כבן ארבע. השחרור נעשה בידי ראשי העדה היהודית באוכסרינכוס ו'יוסטוס הבולווטא של בני אונו של סוריה פליסטיני'.67 בפדיון שבויים זה משתתפים הקהילה היהודית ויוסטוס איש ציבור מן העיר אונו שבשפלת יהודה. האשה אינה מארץ-ישראל, אלא ילידת אוכסרינכוס וכנראה שלפנינו דוגמה נוספת לדאגת ההנהגה בארץ. מן המרכז נשלח אדם לטפל בפדיון שבויים בתפוצה, אבל גם הקהילה היהודית דאגה לאסוף את הכסף, או לפחות השתתפה בחלק מן הסכום שבמקרה זה היה גבוה במיוחד – ארבע עשר ככרות כסף.
לחלקים נוספים של המאמר:
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : א. ההגמוניה של ארץ - ישראל ביחסיה עם התפוצות
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ב. חידוש הקשרים עם הגולה
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ג. העלייה לארץ - ישראל
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ד. פדיון שבויים (פריט זה)
ארץ - ישראל והתפוצה היהודית : ה. העלאת מתים לקבורה בארץ - ישראל
הערות שוליים:
64. אסתר רבה פתיחתא ג.
65. אבות דרבי נתן נוסח א ח (יט ע"א).
66. ירוש', כתובות פ"ב, כו ע"ג; בבלי, שם כג, א; שם, יבמות מה, א.
67. CPJud., III, no. 473. תרגום עברי של התעודה בספר זכרון לבנימין דה-פריס, ירושלים תשכ"ט עמ' 329-328.
