האיש שנחשב כסמל ההתנגדות הבלתי אלימה נגד דיכוי פוליטי וחברתי, הוא מוהנדס גנדי, שנולד ב-2 באוקטובר, 1869 במערב הודו, בשטח שהיה אז בשליטת האנגלים, כבנו של ראש הממשלה בנסיכות ההודית של אותה מדינה. אמו, שהשתייכה לדת הצמחונית "יאניסט", השפיעה עליו בדרך שאימץ לעצמו והיא מחאה בצורה של אי אלימות. הוא נסע לאנגליה ב-1882 ללמוד משפטים. את ההתמחות שלו עשה בבומביי, בין השנים 1891-1893 וכן בדרום אפריקה עד לשנת 1914.

עם שובו להודו ב-1915, גילה הזדהות עם התנועה הלאומית בארצו, שביקשה להביא קץ לשלטון הבריטי. אחרי שגדודי צבא בריטיים רצחו מאות מחברי התנועה בעיר אמריסטאר ב-1919, החל גנדי לגלות מעורבות גדולה יותר בנעשה בארצו והיה למנהיג מפלגת הקונגרס ההודית. הוא החליף את בגדיו האירופיים, חליפה ועניבה, בבגדים פשוטים של "כת המנודים", הנמוכה בין המעמדות בארצו. הוא הטיף לחיי פשטות ואף התעקש שחסידיו, שמספרם הלך וגדל בהתמדה, יארגו את בגדיהם הפשוטים במו ידיהם. מהר מאד הפך גלגל הטוויה של הנול לסמלה של מפלגת הקונגרס, סמל ששרד עד היום והוא מאפיין מרכזי המופיע על דגלה של הודו.

גנדי זכה בתואר מהאטמה "נשמה גדולה", מצא עצמו מנהיג רוחני של התנועה שמשכה אחריה אלפים ומאוחר יותר מיליונים, שבקשו לשחרר את הודו מעולה של בריטניה.

מהאטמה גנדי הטיף לאי אלימות, אך צידד גם ברעיון של אי שיתוף פעולה עם השליטים הבריטים ואחת הדוגמאות הבולטות לכך, הוא החרם עליו הכריז ב-1930, במחאה על המכס שהטילו הבריטים על מלח. כתוצאה מהצלחת המחאה הזאת ופעולות דומות לה וכן עמידתו האיתנה על כך שבריטניה תצא לחלוטין מהודו, הושם המהאטמה במאסר פעמים אחדות על ידי השלטונות הבריטים.

אחר מלחמת העולם השנייה, קיבל הרעיון שבריטניה אכן תצא מהודו, דבר שאיש לא העלה על דעתו עשר שנים קודם לכן, תנופה רבה. ב-1947 הורד הדגל הבריטי בפעם האחרונה בהודו.

מרבית שטחה של הודו הבריטית, במקומות בהם שלטה דת ההינדואיזם, הפך למדינת הודו ואילו השטחים בהם היה רוב למוסלמים, הפכו למדינת פאקיסטן. גנדי התנגד בחריפות רבה לחלוקת הודו, אולם לא עלה בידו למנוע זאת.

מהאטמה גנדי זכה לראות את הודו מקבלת את עצמאותה, אך קצר את פירות עמלו הרב רק משך תקופה קצרה. ב-30 בינואר 1948, נרצח מהאטמה גנדי על ידי בן דת ההינדו, שהלך שולל אחר הרעיון המוטעה ביסודו, שגנדי נעשה פרו מוסלמי.

אבל השימוש במחאות פוליטיות בלתי אלימות, שגנדי היה חלוץ בנקיטתן כאמצעי שיביא לשינוי חברתי, ממשיך עד היום להוות דגם למנהיגים גדולים אחרים.