יוסף סטאלין אחראי באופן אישי, למותם האכזרי של מיליוני בני אדם חפים מפשע. הוא אשם במותם של יותר אנשים מכל שליט אחר בעידן המודרני ואולי לאורך ההיסטוריה האנושית כולה.

הוא נולד בעיר גורי שבגרוזיה, בשם יוסיף דז'וגאשווילי, ב-21 בדצמבר 1879, לאביו, סנדלר מרושש, שהתעלל בבנו.

אחרי מות אביו ב-1890, אילצה אותו אמו להצטרף לסמינר לכמרים, אך הוא עזב את לימודיו ב-1901 כדי להצטרף כחבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. ב-1903 הצטרף סטאלין למפלגה הבולשביקית הרוסית, שבראשה עמד ניקולאי לנין. ב-1912 צירף אותו לנין כחבר מן המניין בוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית ואז אימץ לעצמו את השם "סטאלין", שפירושו "איש הפלדה".

סטאלין נטל חלק במהפכה הרוסית, שפרצה ב-1917, בה הדיחו הבולשביקים את ממשלת רוסיה וחיסלו את הצאר ניקולאי השני (1868-1918) וכל משפחתו ומקורביו.

סטאלין נתמנה מזכיר כללי לוועד המרכזי של המפלגה ב-1922, השנה בה הוכרזה הקמת ברית המועצות. עמדה זו העניקה לו שליטה במנגנון הבולשביקי ולימים על המפלגה הקומוניסטית. עם מותו של לנין, דחק סטאלין הצידה, במקרה הטוב ואל המוות במרבית המקרים, יריבים אמיתיים ועוד יותר כאלה שחשש פן יהיו יריבים, שעמדו בדרכו. הוא גירש מברית המועצות את ליאון טרוצקי (לייב ברונשטיין, 1879-1940), שהיה אידיאולוג רדיקלי, כדי לשלוט בצורה מוחלטת ובלעדית, על המפלגה ועל ברית המועצות כולה. שליחיו של סטאלין, שחשש מן המנהיג הגולה, השיגו את טרוצקי בהיותו במכסיקו ושם רצחו אותו נפש.

היעדים שסטאלין הציב לעצמו, היו הלאמת כל הרכוש הפרטי והאדמות החקלאיות, בתי החרושת והנדל"ן בתחומי המדינה ותיעוש בהיקף גדול של ברית המועצות. את היעד השני הוא ניסה לממש בעזרת 'תכניות חומש', יעד של חמש השנים, בהן התחיל ב-1928.

סטאלין הפגין חוסר סובלנות כלפי כל ביקורת, או נסיון להתנגדות פנימית, בשורות המפלגה. הוא עצר, שפט והוציא להורג יותר ממחצית חברי הוועד המרכזי וקונגרס המפלגה. בשנת 1930, הוא כלא והוציא להורג כ-20 מיליון אנשים, מרביתם רוסים, שכל חטאם היה שלא הלכו בתלם שסטאלין התווה, או שנדמה היה לו שאינם עושים זאת.

על אף מעשי האכזריות הנתעבים של סטאלין ואולי דווקא בגללם (סטאלין כרת ברית עם היטלר, 'הסכם ריבנטרופ-מולוטוב' המפורסם), תפסה מלחמת העולם השנייה (1939-1945) את רוסיה בלתי מוכנה בעליל למלחמה, שעה שגרמניה פלשה לשטחה ב-22 ביוני, 1941.

הגרמנים זכו להצלחה צבאית מיידית ורק החורף הרוסי הקשה, הוא שחסם את התקדמותם לעבר מוסקווה בדצמבר אותה שנה.

סטאלין הקים את הצבא, שהיה אז הגדול ביותר בעולם במספר חייליו, כדי למגר את גרמניה, בסיוע בעלות הברית. בשנת 1945 במהלך שחרורן של מדינות ריבוניות מעול הכיבוש הגרמני על ידי צבא בנות הברית, כבש גם הצבא האדום הרוסי מדינות אחדות, בשטח שבין פולין לרומניה וחלק מגרמניה.

לקראת תום מלחמת העולם השניה, נפגשו סטאלין, ווינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת בריטניה ופרנקלין ד. רוזוולט, נשיא ארצות הברית, ב"וועידת יאלטה", כדי לדון בשיקום אירופה ובעתיד גרמניה אחרי המלחמה. באותה וועידה שכנע סטאלין את השניים, לאמץ את תוכניתו, לעקר את גרמניה מכוחה הצבאי, כפתרון קבע ולהניח לו לקבל לאחריותו את שיקום המדינות הידידותיות השכנות לו, במזרח אירופה.

על פי הכרזתו, היה סטאלין קומוניסט, אך המניעים לפעולותיו נבעו מתפיסתו הפוליטית, לפיה חייבת ברית המועצות להיות מעצמת-על מרכזית, השולטת באופן מוחלט על כל סביבותיה. הוא תמך ועודד את המהפכה הקומוניסטית שהתחוללה בסין ב-1949, הצליחה ומאז נשמעה לשגיונותיו של סטאלין. כן נכנעו לו כל הארצות ששוחררו בידי הצבא האדום מדי הגרמנים, אבל אולצו בכוח, בעל כורחן, לקבל את מרותו הבלתי מתפשרת של סטאלין.

סטאלין ביקש להשתמש בצבא האדום הסובייטי, כדי לכבוש גם את מערב אירופה, אבל האמריקנים התנגדו לכך בתוקף ובעזרת היכולת הגרעינית שכבר היתה בידם, אף איימו עליו במפורש, כי אם יתקוף את מערב אירופה, יגרום הדבר לשימוש מיידי בנשק גרעיני ולמלחמה בין מעצמתית.
כך החל מרוץ החימוש הבינמעצמתי והחלה "המלחמה הקרה" בין המזרח למערב.

סטאלין מת ב-5 במרץ 1953 ומאוחר יותר הושמץ והוכפש על ידי יורשיו, אבל המלחמה הקרה נמשכה דור נוסף.

לארכיון תמונות של סטאלין Joseph Stalin