אבן, אבא דיפלומט, פוליטיקאי וסופר. נולד ב-1915 בקייפטאון, דרום אפריקה. בוגר קווינס קולג' בקמברידג'. ב-1942 שימש כקצין קשר מטעם מפקדת בעלות הברית עם הנהגת היישוב בארץ-ישראל, לצורך הכשרת מתנדבים. ב-1944 שימש מדריך ראשי במרכז הים-תיכוני ללימודים ערביים בירושלים. לסוכנות היהודית הצטרף ב-1946 וכיהן כקצין-הקשר של ועדת האו"ם המיוחדת לענייני א"י (UNSCOP) ב-1947. ב-1948 נתמנה אבן לנציג הממשלה הזמנית ליד האו"ם. בשנים 1959-1949 כיהן כנציגה הקבוע של ישראל באו"ם וב-1952 כסגן נשיא העצרת הכללית. בשנים 1959-1950 כיהן גם כשגריר ישראל בארצות-הברית. משנת 1958 ועד שנת 1966 היה נשיא מכון וייצמן ברחובות.

אבן נבחר לראשונה לכנסת ה-4 מטעם מפא"י. ב-1974-1966 כיהן כשר-החוץ, פעל בניסיון למנוע את מלחמת ששת-הימים. פרש מן הממשלה ביוני 1974, יחד עם רה"מ גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין, בשל הביקורת הציבורית הגואה על תפקוד הממשלה לפני מלחמת יום-הכיפורים. לאחר פרישתו מונה פרופסור אורח באוניברסיטת קולומביה בארה"ב. המשיך לכהן בכנסת עד תום הכנסת ה-11 והיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויו"ר ועדת המשנה שעסקה בפרשת פולארד. לקראת הבחירות לכנסת ה-12 נכשל בניסיונו להיבחר לרשימת הכנסת מטעם מפלגת העבודה, בבחירות מקדימות שהתקיימו במרכז המפלגה. אבן פרש מהזירה הפוליטית ופנה להפקת והגשת תכניות טלוויזיה בארה"ב בנושא המסורת היהודית וההסטוריה של מדינת ישראל.