| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עשרות אלפי האספות, השיחות והדיונים במפעלים, בארגונים ובמוסדות בהשתתפותם של מיליוני אזרחים סובייטים יצרו אווירה של ערב מלחמה בקרב הציבור הרחב בברית-המועצות. מלחמה שנצטיירה בדמות של המלחמה הסובייטית-הגרמנית, שגבתה מיליוני קורבנות בנפש. האווירה הזאת החריפה והלכה ככל שחלפו הימים ונמשכה מערכת התעמולה. הכומר Kikets, למשל, אמר בהתכנסות של מתפללים במחוז ווהלין: "האמריקאים מעוניינים שברית-המועצות תתערב בסכסוך הזה, ואז הסינים יתקיפו את מונגוליה ויפלשו לסיביר וגרמניה המערבית תפלוש לפולין" וברית-המועצות תימצא במצב קשה ביותר".21 ביטוי לתחושה שרווחה בקרב שכבות רחבות של הציבור שמלחמה עומדת בפתח נתנה פועלת פשוטה בבית חרושת לרהיטים (Krym) כשאמרה: "עדיין חיים בנו הזיכרונות של זוועות המלחמה האחרונה ואין אנו רוצים שאלה יחזרו על עצמם. [אין אנו רוצים] שפצצות יפלו על ראשי ילדינו".22 אווירת המלחמה היתה ממשית כל-כך עד שמזכיר המפלגה הקומוניסטית באחד המחוזות מצא לנחוץ לשבח את תושבי מחוזו, על שאינם מתנפלים על החנויות ואינם אוגרים מזון, כפי שנהוג ערב מלחמה.23 באחת מאספות המחאה במחוז Cheliabinsk שנתקיימה לפני 13 ביוני, שאל אחד המשתתפים אם ניתוק היחסים עם ישראל מלמד שברית-המועצות מסתכנת מיד בפעילות צבאית של ממש.24 ואכן מלחמת ששת הימים נתפסה בעיני רוב אזרחי ברית-המועצות לא כעניין של מדיניות חוץ, אלא כמאורע שנוגע לכל אחד מהם ישירות כיוון שהוא או בני משפחתו עלולים לשלם בחייהם. במכתבים למערכות העיתונים ובהופעות פומביות הביעו צעירים מוסלמים לא מעטים את נכונותם להתנדב מיד ולצאת להילחם להגנת אחיהם הערבים.25 אין תימה אפוא שהאירועים במזרח התיכון הפכו לשיחת היום גם של אנשים פשוטים, שבדרך כלל אינם מתעניינים במיוחד בנושאים מדיניים. האירועים האלה הטרידו בייחוד את הצעירים שראו עצמם מועמדים להקריב את חייהם בשדות הקרב, והדבר בא לידי ביטוי בעצרת מחאה נגד ישראל שאורגנה בפוליטכניקום בעיר צ'ליאבינסק ובה תמכו סטודנטים רבים בסיוע למדינות ערב אך התנגדו נמרצות למעורבות צבאית ישירה בסכסוך המזרח תיכוני.26 הדעת נותנת שהתופעה הזאת התרחשה גם במקומות אחרים. במערכת התעמולה האינטנסיווית שהיו מעורבים בה בצורה זו או אחרת מיליונים של בני אדם, התעוררו גם הסתייגויות ושאלות.27 ב- 40% מן המכתבים, למשל, שנתקבלו במערכת העיתון "איזבסטיה" עד 15 ביוני 1967, היתה הסתייגות מן המדיניות הסובייטית במזרח התיכון.28 אזרחים לא מעטים הסתייגו מן ההסברים של שלטונות ברית-המועצות שמפלתן של מדינות ערב נבעה בעיקר מן ההפתעה שבהתקפה הישראלית, כפי שהיה הדבר בעת פלישתם של הגרמנים לברית-המועצות ב- 1941, כפי שמציין העורך הראשי של "איזבסטיה" בסקירת המכתבים שנתקבלו במערכת עד 15 ביוני:
מכתבים "אפיקורסיים" כאלה לא פורסמו כמובן בעיתונות, אך ההנהגה הסובייטית היתה מודעת להם והדעת ניתנת שהדבר הדאיג לא מעט את השליטים. תחושת הפגיעה בגאווה הרוסית הלאומית בעקבות מפלתן של מדינות ערב במלחמת ששת הימים היתה, כנראה, נחלתם של שכבות רחבות באוכלוסייה, והיו מי שהעזו לפקפק בתועלת שתצמח לברית-המועצות מן הסיוע הרב שהיא מושיטה למדינות ערב.30 משנתערער האמון בנשק ובצבא הסובייטי וגברה התחושה שמלחמה עומדת לכאורה בפתח, התעורר בקרב הציבור גם החשש מפני סין ובעניין הזה אכן נשאלו שאלות נוקבות באספות ההסברה על המצב במזרח התיכון. אזרחים רבים בברית-המועצות גם הופתעו מעמדתה העצמאית של רומניה, שלא הצטרפה להצהרה המשותפת של המפלגות הקומוניסטיות של המדינות הגרורות ואף לא ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם מדינת ישראל. גם הנושאים האלה הועלו תכופות בעצרות ההזדהות עם מדינות ערב שארגנו השלטונות.31 האירועים במזרח התיכון בעקבות מלחמת ששת הימים חרגו אפוא מעניין שבתחום מדיניות החוץ של ברית-המועצות ונעשו שיחת היום בחוגים רחבים של האוכלוסייה בברית-המועצות בצל אווירה של ערב מלחמה, ואף-על-פי-כן לא היתה התמיכה במדינות ערב כל-כך רחבה כפי שהשתקף הדבר בכלי התקשורת הסובייטים.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
