תחילה נוצרו כָאוֹס (החלל), גאיה (הארץ) ואֶרוֹס (היצר). גאיה ילדה את אוּראנוֹס (השמים), שהיה לבעלה.
אוראנוס חשש מצאצאיו, ולכן הכביד על גאיה בגופו כדי שלא ייצאו מבטנה. אבל גאיה נהגה בעורמה. היא התקינה מגל מפלדה, וביקשה מבניה החבויים בתוכה למרוד באביהם:
בואו, הקשיבו לי, ילדי, צאצאי אב פושע,
על אביכם שנהג בזדון נטיל את העונש,
הוא הראשון שהגה בליבו לבצע דבר עוול!
קְרוֹנוֹס, הצעיר בילדיהם של גאיה ואוראנוס, היה היחיד שלא פחד מאביו. אמו מסרה לו את המגל והושיבה אותו במארב. אוראנוס נמלא תאווה, החשיך את העולם, וכשגהר לבעול את גאיה, שלח קרונוס יד ממחבואו, כרת את איבר-המין של אביו והשליך אותו אל מעבר לגבו. אוראנוס נרתע בכאב, וחלל נפער בין הארץ והשמים.
גאיה קלטה את טיפות הדם מאיברו הכרוּת של אוראנוס וילדה מהן את האֶריניוֹת (אלות הנקמה), את הענקים ואת נימפות עצי המֵילָה. איברו של אוראנוס צנח לים, נסחף לעבר האי קיתֵרָה, ומשם צף על פני הגלים לקפריסין. מן הקצף ("אַפְרוֹס") שאפף אותו נולדה אַפְרוֹדיטָה, האלה היפה שמעוררת את התשוקה אצל כל היצורים ואף בלב האלים. אפרודיטה עלתה ממצולות הים אל אדמת האי, ובמקום השומם שעליו הציבה את כפות- רגליה צמח עשב.
לפריט הבא