כשנולד הֵרַקלֵס ושכב מחותל בעריסה לצידו של איפיקלֵס, שילחה בו הֵרָה שני נחשים ענקיים. מבעד לדלת הפתוחה הם זחלו אל האולם הרחב, וקירבו את לועם הפעור אל בשרם של שני התינוקות. הרקלס התינוק שלח את ידיו הקטנות, תפס את צמד הנחשים בגרונותיהם וחנק אותם.
הנשים המסייעות בלידה נבהלו בראותן את הנחשים, ואַלְקְמֵנֵה אף קפצה עירומה מיצועה כדי להציל את בניה. אַמפיטְריאוֹן עצמו שמע את המהומה, שלף את חרבו וחש עם אנשיו אל העריסה. הוא עמד נדהם ונרגש למראה גבורתו המופלאה של בנו העולל.
אמפיטריאון קרא לנביא טֵיירֶסִיאַס, וזה תיאר באוזני הנוכחים את עתידו של הילד ותהפוכות גורלו: איך ישמיד מפלצות וחיות-פרא בארץ ובים, יהרוג בריונים, ויסייע לאלים בקרב נגד הענקים. הוא גם ניבא שלאחר שנים של מאבקים, נדודים ועמל מפרך, ימצא הגיבור מנוחה:
כפרס על מבצעיו הכבירים,
הוא יגיע אל השלווה,
בשלום נצחי הוא יגור על אולימפוס,
ויישא לאשה
את אלת הנעורים,
לצד זֶאוּס בן קְרוֹנוֹס הוא יישב לשולחן לחגוג,
ויהלל את חוקו הנעלה.


לפריט הקודם
לפריט הבא