באותו לילה נואש אגממנון, וחשב להימלט עם הצבא ליוון. אבל בעצת נֶסְטוֹר הוא החליט להתנצל לפני אכילס, ואף הודה שיצר ההרס הוא שדחף אותו לחלל את כבוד הגיבור. כדי לרַצות את אכילס הציע אגממנון לתת לו כופר כביר: עשר כיכרות זהב, שפע חצובות ואגנים, שנים-עשר סוסים אבירים, שבע עלמות יפהפיות מלֶסְבּוֹס, ומעל לכל את בְּריסֵייאיס, שעל יצועה – כך נשבע – הוא לא עלה. עוד הבטיח שעם כיבוש טרויה יוכל אכילס לבחור לו מהשלל תריסר נערות, וכאשר ישובו ליוון הוא ישיא לו בלי מוהר את אחת מבנותיו, וכנדוניה אף ייתן לו שבע ערים משגשגות.
מייד יצאו אוֹדיסֶאוּס ואַיאס אל מחנה המירמידוֹנים. אליהם נלווה גם פוֹיניקְס הזקן, מחנכו של אכילס. בצעירותו מצא פויניקס מקלט בבית פֵּלֶאוּס, לאחר שהסתכסך עם אַמינְטוֹר אביו. אמינטור התאהב בפילגשו, ואמו הזנוחה של פויניקס ביקשה מבנה שישכב עם הפילגש כדי שתבחל באביו הזקן. בשל כך קילל אמינטור את פויניקס שיהיה עקר, וקללתו נתמלאה. כשישב בבית פלאוס, טיפל פויניקס באכילס הקטן כאלו הוא בנו, האכילו על ברכיו, ולא פעם היה הילד מקיא יין על כותנתו.
השליחים מצאו את אכילס באוהלו, פורט על נבל ושר עלילות גיבורים. הוא הקביל את פניהם בחיבה, וערך להם ארוחה דשנה; אבל הצעתו של אגממנון, שנמסרה לו מפי אודיסאוס, רק עוררה את זעמו וליבתה את עלבונו. הוא הזכיר לשליחים איך יומם ולילה סיכן את חייו, כבש ערים ואסף שפע שלל שרובו נחלק לאגממנון, ואיך העז מלך מיקֵנֵה לקחת את חלקו הדל, הנערה שאהב. ומכיוון שאיש-מרמה שנוא עליו כשערי השאוֹל, לא ייתן אמון באגממנון ולא ישוב להילחם לצידו. מפי תֵטיס נודע לו שעומדת לפניו הבחירה: אם יילחם בטרויה, ימות בקרב ויקנה תהילת עולם; ואילו אם ישוב לביתו, אמנם שמו יישכח אבל הוא יאריך ימים; ומאחר שנשמת אדם אינה שבה לאחר שיצאה, מנוי וגמור עימו להפליג למחרת אל ארצו. שם יתענג על אוצרות אביו, ופלאוס ישיא לו נערה מבנות רמי היחס.
כשראה פויניקס שאכילס דבק בזעמו ובעלבונו, הטיף לו מוסר כדרך איש זקן ומנוסה, והזכיר לו שגם האלים משנים את דעתם ונענים לבני-אדם, שמכפרים את פניהם בתפילה, בנסך ובזבח; הדחף העיוור אמנם חזק וזריז, אבל התחינות, על אף שהן מתנהלות לאיטן, גוברות עליו, ורצונן מתממש בעולם במעשי פיוס ומחילה. אַיאס, שדיבר בקצרה, ביקש מאכילס שיתחשב באחווה הקושרת אותו לחבריו ולאורחיו, והזכיר לו שאפילו איש שהרגו את אחיו או את בנו מקבל כופר ומתפייס.
אכילס הודה ברגש שדברי איאס כאילו יצאו מליבו שלו, אלא שזעמו חזק ממנו. עם זאת הוא ויתר על תוכניתו להפליג, והודיע שיוסיף לשבת במחנהו אך לא ייצא בנשקו נגד הטרויאנים, אלא אם כן יתקוף הקטור את אוהליו וספינותיו.
לפריט הקודם
לפריט הבא
