עם עלות השחר ערך אגממנון את חילותיו על שפת התעלה, והסתער בשצף על הטרויאנים, שנסוגו במישור עד סמוך לשערי העיר. בשעה זו חל מפנה: קוֹאוֹן בן אַנְטֵנוֹר פצע ברומח את אגממנון בזרועו, והמלך שדמו שתת נלקח במרכבתו למחנה היוונים. אז דירבן הקטור את לוחמיו, ושוב נהדפו היוונים אל הספינות. פאריס שילח חץ ופצע את דיוֹמֶדֵס ברגלו. סוֹקוֹס פצע בחנית את אודיסאוס, וזה פונה מהשדה בידי מֶנֶלַאוֹס. פאריס פצע בחץ את מַכָאוֹן הרופא, וכאשר פגע באֶוּריפּילוֹס, נותר רק אַיאס שהתייצב בעיקשות, וחסם בכוחו הכביר את הדרך אל הספינות.
באותו רגע השקיף אכילס על שדה-הקרב, וכשראה ממרחק את נֶסטוֹר מוביל את מכאון, שלח את פַּטרוֹקלוֹס לוודא אם אכן הוא הפצוע, פטרוקלוס שהה באוהלו של נֶסטוֹר, וכששוחחו השניים בחיבה, יעץ לו הזקן שישאל מאכילס את כלי-נשקו וייחלץ לעזרת היוונים. אולי יחשבו הטרויאנים שהוא אכילס, וכך יקל להודפם. עם הרעיון הזה, שדיבר לליבו, חש פטרוקלוס אל אוהלו של אכילס. כשהיה בדרכו, פגש את אֶוּריפּילוֹס, ששב צולע על שוקו הפצועה ודמו מקלח. פטרוקלוס נשא אותו בחמלה לאוהלו, השכיב אותו על מצע עורות שוורים, הוציא בסכינו את החץ וטיפל בפצע.
בעקבותיו של הקטור, שלחם כאריה, צלחו הטרויאנים את התעלה ותקפו את החומה. מצד היוונים עשו נפלאות איאס בן טֶלַמוֹן ואיאס הקטן בן אוֹילֶאוּס. הם רצו ממגדל למגדל, עודדו את המגינים, וקידמו את פני התוקפים בברד אבנים. גם טֶאוּקרוֹס קטל רבים בקשתו. מנגד בלט מלך הליקיים סַרפֵּדוֹן בן זֶאוּס שנולד לאֶוּרוֹפֵּה. סרפדון וידידו גְלַאוּקוֹס תקפו בעוז את המגדל שעליו הגנו איאס וטאוקרוס, ובעוד הם מרתקים את יריביהם, פילס לו הקטור דרך אל החומה, ובאבן כבירה ניפץ את השער. מייד הוא פרץ פנימה עם אנשיו, וקרב נורא התחולל מעבר לחומה שבנו היוונים, לא הרחק מספינותיהם של איאס ופְּרוֹטֶסילָאוֹס.
כשראתה הֵרָה את מצוקת היוונים, נמלא ליבה שנאה לזאוס. כדי להוליכו שולל, סכה האלה את גופה היפה בשמן בָּשֹוּם, לבשה מחלצות, סרקה את שערה וענדה עדיים. באמתלה כוזבת היא שאלה מאפרודיטה את מחוֹכהּ, שבו קיננו כשפי האהבה, יצריה ומדוחיה. ואז היא מצאה את היפְּנוֹס, אל השינה, ובהבטחה שתעניק לו את אלת-החן פַּסיתֵאָה שבה חָשַק, פיתתה אותו שיפיל תרדמה עזה על עפעפיו של זאוס. כשירדה האלה אל פסגת הר אידָה, ראה אותה זאוס ונמלא תשוקה כבירה. לאחר שהרבה להתחנן ולקלס את יופייה, היא נענתה לו; בסתר ענני זהב הם התעלסו על כר דשא בראש ההר, עד שהאל נרדם כשידו חובקת את מותניה.
כשנפלה על זאוס תרדמה, מיהר פּוֹסֵיידוֹן אל בין שורות היוונים, עודד אותם להיערך, ובעצמו תקף בחרבו את הטרויאנים. במהומת הקרב רגם איאס את הֶקטוֹר באבן ופצעו. מייד נשאו את הקטור אל מעבר לנהר קְסַנְתוֹס. שם השכיבוהו על האדמה כשהוא מתעלף, ודם כהה זב מפיו. שוב נתהפך הגלגל, והטרויאנים הוכו ונקטלו. אבל כשפנו עורף ונסו בבהלה לעבר התעלה, הקיץ זאוס משנתו. מראש ההר הוא הבחין בתהפוכה, גער בהרה, ושיגר את איריס שתצווה על פוסיידון לפרוש משדה-הקרב. בחירוק שיניים נכנע פוסיידון לאחיו. בד בבד נשלח אפולון לעודד ולחזק את הקטור, שהתאושש בינתים מפצעו. כמו סוס שהחליף כוח באורוותו דהר הקטור, ובעקבותיו פרצו הטרויאנים גדודים-גדודים לעבר התעלה. אפולון, אפוף ענן, צעד לפניהם, וכאשר ניסו היוונים להיערך למאבק ולהחזיר מלחמה שערה, טלטל האל את מגינו העטור גדילים, הניס אותם, והרס בעקביו את הסוללות והחומה כפי שילד הורס מצודה עשויה חול.
לבסוף התקרב הקטור אל אחת הספינות, זו שבה הפליג פְּרוֹטֶסילָאוֹס, השמיד את כל אלה שניסו לעכבו ותפס בזנב הספינה. היוונים איבדו את עשתונותיהם; רק איאס הגדול רץ מסיפון לסיפון, דירבן בקול רועם את עמיתיו, ולמרות מטר חיצים שניתך לעברו הדף את התוקפים. בזה אחר זה הוא הרג בחנית ארוכה כצלצל שנים-עשר טרויאנים, שנענו לקריאותיו של הקטור וניסו להעביר לו לפידים בוערים להצית את הספינה.
לפריט הקודם
לפריט הבא
