ב-12 במארס נכנס הצבא הגרמני לאוסטריה ולמחרת היום הוכרז רשמית על 'האנשלוס'- סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני, ומייד החלו מעשי אלימות משולחי רסן כנגד היהודים, התנקשויות, ביזה ומעצרים המוניים. בשבועות הראשונים לאחר ה'סיפוח' נכנסו לתוקף תקנות וצווים לאפליית יהודים, לבידודם ונישולם מן החיים הציבוריים, התרבותיים והכלכליים באוסטריה.

ב-18 במארס 1938 הגיע לווינה אדולף אייכמן,שהיה אז הממונה על עניינים יהודיים בשירות הביטחון של הס"ס בברלין במטרה לעצב מחדש את המדיניות הגרמנית כלפי היהודים תוך התמקדות בהגירתם הכפויה. הוקמה 'הלשכה המרכזית להגירת יהודים' שפעלה ליצירת תהליך הגירה המוני ומואץ של היהודים לכל יעד אפשרי. מתוך 185,246 יהודים שהתגוררו באוסטריה ב-1938, הצליחו 128,500 להגר, מתוכם כ-10,000 הגרו לישראל.

לרובם היתה זאת הגירה לארץ זרה ורחוקה, מסע אל הבלתי-נודע. לרובם ככולם נכונו חבלי הסתגלות קשים לסביבה החדשה, לאקלים קשה, לשפה זרה ולרמת חיים ירודה.

העליה מאוסטריה, ואיתה העליה דוברת הגרמנית מגרמניה וצ'כוסלובקיה, הטביעו את חותמן בתחומים רבים על החברה הישראלית. הציבור הרחב זיהה את העולים האלה עם תושבים מסורים ונאמנים, שהעניקו לא מעט ערכי יסוד לחברה: אזרחות טובה, אמינות, דיוק, ניקיון, נימוסים והתנדבות, תכנים תרבותיים והתעניינות בשטח האמנות והרוח. כל זאת גילמו העולים באורח חייהם הפרטיים ובפעילות תרבותית וציבורית. הם היו מבין המובילים במקצועות חופשיים רבים: רפואה ושירותי-רווחה, משפט, הנדסה, אדריכלות, הוראה, מחקר אקדמי ואף אומנות.

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה אחד המפעלים הייחודיים והמקוריים במציאת דרכים להצלת ילדים ונוער וקליטתם בארץ ישראל היה מפעל "עליית הנוער". לאחר 1938 הורחב המפעל גם לאוסטריה שם בראשותו של אהוד אבריאל עסק בהברחת ילדים ונוער מאוסטריה.

חלקה של העלייה מאוסטריה היה עלייה חלוצית, שחבריה הצטרפו לקיבוצים קיימים ואחרים יסדו קיבוצים חדשים כגון: קיבוץ בית הערבה, קיבוץ חנית, כפר המכבי, מעין צבי, במרוצת השנים קיבוצים אלו קלטו, עולים מארצות רבות.

ענף חדש לגמרי,שהתבסס בזמנו בארץ היה המלונאות והקייט. העולים שעסקו בתחומים אלה באוסטריה עמדו עד מהרה על הצורך בענף נופש והארחה ועל סיכוייו להתפתח בנתונים החדשים. הם השקיעו בענף מיוזמתם ומהונם והקימו בתי-מלון, בתי-מרגוע ובתי-נופש, שהתפרסו על-פני כל הארץ. למשל הפנסיון של דורה שוורץ בזכרון-יעקב.

העולים הקימו מפעלי תעשייה מודרניים בכל חלקי הארץ, בינהם מפעל אתא למוצרי טכססטיל שהיה לאחד מסמליה של התעשייה הישראלית החדשה.

העולים מאוסטריה הטביעו גם את חותמם על חיי המסחר הקמעונאי, הן כסוחרים והן כצרכנים. פיתחו שיטות חדשות במסחר הקמעונאי למשל כל בו שוורץ בירושלים.

התפתחות חיי המסחר, עידון טעמם של הלקוחות ועליית רמת החיים, הביאו לצמיחת ענפים נלווים כגון עיצוב המוצר והפרסום. ישראל גליק יליד ווינה היה מראשוני מעצבי המוצר בארץ ופורץ דרך בתחום העיצוב התעשייתי.

לעולי אוסטריה היה תפקיד חשוב בהתפתחות תחום הרפואה, המומחים שהגיעו ארצה שינו את מבנה שרותי הרפואה ששררו כאן עד אז. הרופאים העולים פתחו מחלקות חדשות, והכניסו לשימוש את צילומי הרנטגן ובדיקות מעבדתיות. הוקם מכון-רנטגן הראשון בארץ ישראל שבראשו עמד הרנטגנולוג מווינה רוברט לנק. העליה מאוסטריה השפיעה במידה רבה על אופייה של הרפואה ועל רמתה בארץ ישראל. העולים הגדילו את מספר הרופאים בארץ ותרמו להתבססותם של תחומי התמחות חדשים כמו רפואה תעשייתית והרפואה הציבורית בראשות ד"ר סיגזמונד פלר שהגיע מווינה ונחשב לחלוץ בתחום. הרופאים מאוסטריה הקימו מוסדות ומסגרות טיפול לחולי נפש. ההתמחות בפסיכיאטריה היתה נפוצה בקרב רופאים יהודים באוסטריה, ורבים מהם נמנו על חסידיו המושבעים של זיגמונד פרויד בווינה, וכאן פיתחו את תורתו והעמידו תלמידים משלהם. רוקחים עולים מאוסטריה וגרמניה היו חלוצי ייצור התרופות בארץ.

העולים מאוסטריה הביאו עמם מסורת של עבודה סוציאלית, כוח אדם מיומן וגישה מקצועית בתחום ובכך תרמו להקמתם של שירותי רוווחה. ד"ר ישראל כץ היה מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי בשנים 1968–1973 ושר העבודה והרווחה בשנים 1977–1981. מבכירי מעצבי דמותה של מדינת ישראל כמדינת רווחה. אניטה מילר-כהן הייתה עובדת סוציאלית, עיתונאית ופוליטיקאית. יזמה פעילויות עזרה והצלה רבים ליהודים ולא יהודים במהלך מלחמות העולם ולאחריהם, הקימה את "שרות נשים סוציאלי" והייתה ממקימות ומנהלות "הלשכה לעזרה סוציאלית" ו"הסתדרות נשות מזרחי", הייתה נשיאת התאחדות עולי אוסטריה.

מלבד זאת הביאה עימה העליה גם את המושגים הראשונים של מדינת רווחה. מושגים אלה השתרשו בהדרגה בישוב ויושמו כעבור שנים אחדות על ידי המדינה. אחד מציוני הדרך הבולטים בתהליך זה היה הקמתו של המוסד לביטוח לאומי.

השפעתם הורגשה עם קום המדינה תקופה ארוכה במערכת המשפט, מבית המשפט השלום ובתי-דין לעבודה ותעבורה, דרך בתי משפט מחוזיים ועד לבית המשפט העליון.

העלייה מאוסטריה הביאה לפיתוח התרבות וההשכלה ביישוב. עלו מאוסטריה אנשי אקדמיה רבים שהשתלבו בחלקם באוניברסיטה העברית בירושלים ובטכניון בחיפה. קליטתם של החוקרים העולים ביניהם הפילוסוף מרטין בובר, פרופ' ברוך (בנדיקט) קוּרצוַוייל חוקר ספרות ושירה, (שנודע במיוחד במחקריו בכתבי ש"י עגנון) פרופ' דוד פְלוּסֶר (Flusser)‏, מגדולי ההיסטוריונים והחוקרים בישראל, פרופסור משה רינות יליד אוסטריה, היה ממקימי אוניברסיטת חיפה ואחרים סייעה להעלאת הרמה המדעית ולהתרחבות תחומי המחקר בארץ.

גם ב"בצלאל", בית-ספר לאמנות בירושלים, השתלבו מורים ותלמידים יוצאי אוסטריה שתרמו בהמשך להתפתחות האמנות הפלסטית בארץ. בין העולים היו מספר ציירים ופסלים, הם ואחרים יצרו מעין אסכולה ירושלמית. ביניהם הציירת הנודעת אנה טיכו אנה טיכו וכן ליאופולד קראקאואר, פתחו את בתיהם שהפכו למקומות-מיפגש לאמנים ולאנשי רוח ובכך תרמו לפריחת חיי התרבות. בתחום הרישום והגרפיקה יש להזכיר את פרנץ קראוס שנולד בסנט. פולטן ובגיל 18 עבר קראוס לווינה שם החל בקריירה כגרפיקאי. בשנת 1935 נמנה עם מייסדי אגודת המעצבים הגראפיים בארץ ישראל, הפעילה כיום בשם אגודת המעצבים הגראפיים בישראל. שמואל אלכסנדר כץ היה צייר, מאייר וקריקטוריסט ישראלי, ציוריו ורישומיו של כץ מאופיינים בקו קליל ובהומור.

מן הראוי להזכיר את השפעת אדריכלים יוצאי אוסטריה על סגנון הבניה בארץ ליאופולד קרקאואר נולד בוינה, ובה רכש את השכלתו כארכיטקט ואמן. וינה הייתה באותן השנים אחד המרכזים של האדריכלות המודרנית המתפתחת. בשנת 1925 הגיע לארץ ותכנן עבור התנועה הקיבוצית בתים רבים. הבולטים ביניהם הם מבני הבטון המרשימים של חדרי האוכל בבית אלפא בתל יוסף ובדגניה. קרקאור הוא חסיד "הסיגנון הבין-לאומי" ובנה גם את בית בונם בירושלים ומלון טלטש בחיפה . בנוסף להיותו ארכיטקט, היה קרקאור גם רושם כשרוני והרבה לתאר ברישומיו את נופי ירושלים.

גם בעולם התיאטרון, המחול, הסרטים והמוזיאונים פעילותם היצירתית והניהולית של אמנים, מחנכים ומנהלים תרמו והשפיעו יוצאי אוסטריה.

הכוריאוגראפיה המודרנית והדרכת המחול הקלאסי קיבלו תנופה ניכרת עם עלייתה של גרטרוד קראוס. גרטרוד קראוס הייתה מחלוצות המחול המודרני בארץ.

לעליה היתה השפעה ניכרת על התפתחות חי המוסיקה בארץ ישראל. בתחום זה לא עמד מחסום השפה למכשול ובואם של יוצרים, מנחים, נגנים וקהל מאזינים נלהב נתן תנופה נמרצת להקמת תזמורות, אנסמבלים, מקהלות ואף אופרה. הגידול במספר חובבי המוסיקה והאמנות יצר בהמשך את הרקע להקמת תזמורות סימפוניות הקמת קונסרבטוריונים ומוזאונים.

מאוסטריה עלו בשלהי שנות השלושים כאלה שהשתתפו במלחמת האזרחים בספרד בשנת 1939. הבולטים שבהם היו רפאל לב, ששירת תקופת-מה בראש לשכת-ההדרכה במטה "ההגנה", וישראל בר שהיה אחד מעוזריו של יגאל ידין במלחמת העצמאות. הבכיר מבין יוצאי אוסטריה ב"הגנה" היה זיגמונד פון פרידמן (לימים איתן אבישר), אשר הגיע לתפקיד סגן הרמטכ"ל של "ההגנה". לימים נתמנה לסגן-הרמטכ"ל. עם קום צה"ל נתמנה לנשיא בית-הדין הצבאי לערעורים בדרגת אלוף.

רבים מהעולים מצאו את דרכם לפלמ"ח. חלק נכבד מהם שירת במחלקה הגרמנית של הפלמח שהוקמה כדי לפעול מאחורי קווי הגרמנים במקרה של פלישה לארץ. הם היו גם אלה שהניחו את היסודות למחקר המודיעיני בצה"ל ואף עמדו בראשו. הניסיון הצבאי שרכשו ב"הגנה" ובצבא הבריטי אפשר לרבים מהם למלא תפקידים מרכזיים בצה"ל במלחמת העצמאות ולאחריה.

בין הצנחנים הארצישראלים שיצאו בשליחות לאירופה הכבושה בשלהי המלחמה היו כמה מיוצאי אוסטריה, כמו, למשל, דן לנר.

ממפקדי צה"ל יוצאי אוסטריה ראוי להזכיר את, איתן אבישר שהיה היסטוריון צבאי ואיש צבא שהגיע לדרגת אלוף בצה"ל ולפני כן שימש כקצין בכיר בצבא האוסטרי. יוסף גבע (גלזברג) נולד בווינה ושירת כאלוף בצה"ל, שלום עשת יועצו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון בימי מלחמת העצמאות. עודד (אלכסנדר) מסר שהיה מפקד בכיר בפלמ"ח ובצה"ל ומנכ"ל משרד העבודה, וכן הרמטכ"ל חיים בר-לב. ירחמיאל רם ירון מראשוני משטרת ישראל ודיפלומט ישראלי ורבים אחרים.

קבוצה אחרת של יוצאי אוסטריה, מילאה תפקידים מרכזיים בתחומי הפעילות הבטחונית החשאית, הן בימים שקדמו להקמת המדינה ולאחריה, כמו, למשל, טדי קולק, אהוד אבריאל והן בשירותים החשאיים הישראליים, כגון אשר בן-נתן, איזי דורות, יוסף הרמלין, ואברהם שלום.