1925-1918

בשנת 1916 התמזגו בוינה שתי תנועות: "השומר" הצופי נוסח בידן פאול מזה, ו"צעירי ציון" שעיקרה פעולה תרבותית-ציונית, מזה. כך קם "השומר הצעיר", אשר נוסד גם בקראקוב כבר בשנת 1918. כאשר הצטרפתי לקן (1919) כנער בן 11, ראיתי שני חדרי הקן ברחוב סטראדום, נוער לומד ומקצת תלמידי אוניברסיטה, חשתי באוירה של תרבות וספר, שיחות קבוצה על עולם ומלואו, על העם והעולם, אוירה ציונית בשפה פולנית, אך למדו גם עברית, טיולי שבת אל מחוץ לעיר, בלי סדר ותלבושת צופיים. שררה אוירה אינדיבידואליסטית. לפי אומדן רטרוספקטיבי, היה בימים ההם מספר חברי הקן כ- 150 ומעלה, אחרי כן היה גידול רב.

כעבור זמן קצר עבר הקן לשני חדרים בקומת קרקע, בחצר-משנה פנימית ברחוב דיטלה 36. שם ישב הקן 20 שנה, עד שעבר לרחוב סטארוביס'לנה סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה. שני החדרים המו צעירים, שיחות קבוצה ושיחות פרטיות, זימרה, מעגלי הורה, והצפיפות גרמה שלא פעם היו נכנסים דרך החלונות הנמוכים. כותלי הקן ספגו את ההמולה ואת הזימרה כדפנות כינור ישן, שתהודתו מוסיפה לחן משלו לנגינה. שרנו הרבה ויפה, יצאו מוניטין למקהלת השומר הצעיר, בניצוחו של פינק אנהאלט, שלמד בקונסרבטוריון. נתן ביסטריצקי, כשליח קק"ל, אמר לנו פעם: אתם יודעים לשיר בהרמוניה יחד.

רובו המכריע של הקן – נוער לומד. זכור, כי אז בפולין היה נהוג תקן של ארבע כיתות בי"ס יסודי, ואחריו השלמה של שלוש "ווידזיאלובה" או שמונה כיתות גימנסיה. רבים באו לקן מהגימנסיה העברית המצויינת, וזה הקל על לימוד העברית. הקן בקראקוב הצטיין באווירה אינטלקטואלית ערה ותוססת, והספרים שסובבו בפעולות ובקריאה הם אינדיקאטור לתוכן: "מדינת היהודים" להרצל, "ספר יזכור" מתורגם לפולנית על חללי "השומר", המקראה הא"י "במסילה" ששימשה גם ללימוד עברית, מאמרים מן העתונות השומרית, עברית ופולנית, ספרי רופין על סוציולוגיה של היהודים ועל ההתיישבות בא"י, קריאה בשלום עליכם, ביידיש אך גם: הרומאן של בז'וזובסקי "להבות" על אישים מן ה"נארודנייה וולה" ברוסיה, ספרי הרברט ספנסר, ואפילו קטעים מן "כה אמר זראטוסטרה" לניטשה. בשנים מאוחרות יותר נוספו מארקס, אנגלס, קאוטסקי וכמובן בורוכוב מגדולי הציונות הסוציאליסטית. אהבנו את סיפורי י.ח. ברנר, ועד היום זכורה לי שיחתו של יואל דרייבלאט על הצער הברנרי... הקן מנה בשיאו 350-300 חברים. השומר הצעיר היה דומיננטי בתנועות הנוער בקראקוב עד תחילת שנות השלושים.

השנים 1939-1926

בשנים 1927-1926 חל מיפנה בהשומר הצעיר העולמי, וכמובן זה השתקף בקן בקראקוב. החלוציות והקיבוץ, שהיו עד כה רשות, נעשו מעתה חובה, והבוגר עמד לפני הכרעה; באם נרשם לאוניברסיטה, ידע שהוא עוזב בזה את התנועה. רק במקרים בודדים, כגון בגלל בריאות לקויה מאד, אישרה ההנהגה הראשית לימודי אוניברסיטה. בשנת 1927 נוסד בארץ-ישראל "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר" כארגון התיישבותי-קיבוצי וגם כמסגרת אידיאולוגית-פוליטית. לא רק החלוציות, אלא גם הציונות והסוציאליזם נעשו מגובשים יותר. מעניין שאז גם גבר האופי הצופי: התלבושת האחידה, תרגילי צופיות וטיולים מאורגנים יותר. בהרבה שבתות יצא הקן בסך, לפי גדודיו, בתלבושת צופית – לטיול. הלעג הטראגי של ההיסטוריה גרם, שההכרעה בקוו הבלבדיות החלוצית חלה בזמן שהתחיל בא"י משבר חמור של העליה הרביעית, אבטלה המונית וירידה, ובשנת 1929 פרצו מאורעות הדמים וצמצומי עלייה פוליטיים עד 1931 – תחילת העלייה החמישית, הגדולה בעליות של קדם-המדינה. תקופת הקשיים האובייקטיביים האלה גרמה גם לקן בקראקוב קשיים חמורים.

בשנים אלה גברה נגדנו מתקפתו האידיאולוגית האנטי-ציונית של הקומוניזם מזה, ומתקפתו של ד"ר איגנצי שווארצברט, בראש המפלגה הכלל-ציונית מזה. כאן היתה הפגיעה רבת עוצמה, שמגמתה היתה בידוד והחנקה של השומר הצעיר, ופינוי-שטח לתנועת נוער ציונית כללית. דבר זה השתקף גם בשינוי אופיה של הגימנסיה העברית, גבר מאד הלחץ על תלמידים חברי השומר הצעיר, נוסף על שינוי האוירה הכללית בגימנסיה, שנפרדה מאופיה העממי וגם העלתה את שכר הלימוד וכו'.

דווקא בשנים 1927-1926, כאשר התגבשה בהשומר הצעיר הבלבדיות החלוצית, ובקן בקראקוב נתארגנה "הקבוצה הארצישראלית" מבוגרי הקן, רובם מהמחזור הראשון של הגימנסיה העברית – דווקא אז התרחשה פרשת "עקיבא", שתחילתה תנועת נוער ציונית כללית בלתי מגובשת. כמעט כל קן "עקיבא" הצטרף לקן השומר הצעיר, עם מנהיגיו הראשיים יהודה אורנשטיין, יעקב פרנד, מרצל זינגר ועוד צעירים. ואולם, למרבה הצער, זה ארך רק שנה בערך. אידק אורנשטיין עזב ואחריו, כעבור זמן עזבו באופן מאורגן, בחורף 1927 כל חברי "עקיבא" שבקן. קדמו לזה ויכוחים ממושכים, שעיקרם השקפת השומר הצעיר על שילוב הייעוד ההתיישבותי עם ייעוד המאבק המעמדי בארץ-ישראל, שאותו שללו חברי "עקיבא", וכן מגמה מעין-דתית-מסורתית שלהם. בראש הקן השומרי עמד אז כותב השורות האלה, ג'ימס צוקרמן (היום מרדכי להב) והוא עשה כל מה שבכוחו כדי לא להחריף ניגודים, אך לשוא. עד מהרה הפכה "עקיבא" לתנועת נוער המונית, בחסות מפלגת הציונות הכללית, הנאבקת נגד מחנה הציונות הסוציאליסטית. בהזדמנות זו ייאמר דבר חשוב: השומר הצעיר היה תנועת הנוער היחידה שלא נהנתה מתמיכה וגיבוי של מפלגת מבוגרים.

התחיל תהליך מודרג של דחיקת השומר הצעיר מעמדתו המרכזית בנוער, אבל עדיין הוא היה תנועת הנוער החלוצית המגשימה בה' הידיעה, עדיין פעל בה כוח מושך אפילו לגבי קבוצה מנוער "מזרחי" שמתוכה יצא ראש הקן האחרון, הסייק באומינגר, אחד מגיבורי המאבק החמוש האנטי-נאצי בקראקוב. היו בקן מחנכים מעולים כמו אליהו שטרן, שמטעמי בריאותו הרופפת הורשה ללמוד רפואה, והמלחמה קטעה ברגע אחרון את עלייתו, וכן פינק וייץ, היום פינחס דגן, חניכו של אליהו שטרן וממשיכו. המאמצים הארגוניים והאידיאולוגיים לא פסקו גם בתקופת צימצום אכזרי בעלייה בעקבות מאורעות הדמים 1939-1936 והספר הלבן 1939. ואז באה המפולת של השואה... ובתקופה נוראה זו היו חברי "השומר הצעיר" בין הראשונים שנאבקו במסגרת מחתרתית, עם נשק ביד, בכובש הנאצי – וכבר עמדנו על כך ברקע ההיסטורי.

סניף "החלוץ" בקראקוב וה"סתם-חלוץ"

המושג המודרני של "החלוץ" ו"חלוציות" נוצר בשנות העלייה השנייה, החל 1904-1905, וארגון קבוצות "חלוצים" בהיקף רחב יותר נתחדש ברוסיה בשנת 1917 אחרי המהפכה הראשונה (מרץ 1917), ובמידה מעטה גם בארצות הברית הודות לשליחי א"י. בשנת 1918 התייצב בראש "החלוץ" ברוסיה יוסף טרומפלדור ובאופן מקביל, בעקבות הכרזת בלפור משנת 1917, נוצרו ארגוני "החלוץ" המוניים בפולין העצמאית ובארצות אחרות של אירופה המזרחית והמרכזית. היתה זו מסגרת לצעירים בגיל 35-18, בדרך כלל רווקים עדיין, והתפקידים הוגדרו: עלייה והתיישבות, עבודת כפיים ולשון עברית. בשנת 1921 נוסדה "הסתדרות 'החלוץ' העולמית" (שהתפשטה עד אז על 25 ארצות), ומושב המרכז העולמי היה בווארשה. החברות ב"החלוץ" היתה אישית, אך החל משנת 1919 ואילך נספחו גם תנועות הנוער שבוגריהן ביקשו לעלות – הצטרפות קולקטיבית – והראשונות בזה היו "השומר הצעיר" ו"צעירי ציון"; אחריהן באו "דרור", "החלוץ הצעיר", "גורדוניה" ובסוף גם "הנוער הציוני" ו"עקיבא". בשנת 1939 מנתה הסת' "החלוץ" העולמית כמאה אלף חברים. עד כאן הרקע הכללי.

כמו בכל פולין, כן גם בקראקוב היתה הסתדרות "החלוץ" כעין-פדרציה של בוגרי תנועות הנוער, שפניהם להכשרה ולעלייה, בצד חברים-יחידים, שלא לפי שייכות תנועתית קולקטיבית. ואולם בגליציה ובקראקוב בכלל זה, התגבשו "סתם-חלוצים" אלה, רובם ככולם, כארגון קיבוצי ואידיאולוגי הנלווה להשומר הצעיר.

עיר גדולה כמו קראקוב נעשתה עד מהרה מרכז להכשרות עירוניות של תנועות שונות, השומר הצעיר, "סתם-חלוצים, ונוער של פועלי ציון – מ"החלוץ" בגליציה. פינת חמד של הכשרה חקלאית היתה "צ'יכי קונצ'יק", בקצה העיר, ליד הפארק ע"ש יורדן, חוה חקלאית קטנה שהחזיקה מעמד עד תחילת הכיבוש הנאצי. בשכונת פרוקוצ'ים בכמה בתים שכורים בשיכון הדל של פועלי הרכבת, בבתים שכותליהם הדקים לא מנעו טחב ודליפה הגורמים לראומתיזים, ישבה פלוגת "סתם חלוצים". בפודגוז'ה ישבה פלוגה הכשרה עירונית של השומר הצעיר, שהתפזרה רק כאשר נפרצה החזית הפולנית בתחילת המלחמה, ואז חסר כסף אפילו לדמי נסיעה הביתה...

התנאים החומריים בפלוגות-הכשרה עירוניות אלה היו קשים מאד. מקומות העבודה הקבועים היו מעטים וגם אלה בבתי מלאכה יהודיים קטנים, ורק מעט מזעיר ממקומות עבודה גדולים יותר, כמובן רק אצל יהודים. היה קשה עוד יותר למצוא עבודה לחברות. במגורים שררה צפיפות רבה מאד, שהפכה את ההכשרה למצב של סבל. אבל זו היתה דרך יחידה להכשרה כלשהי, לגיבוש חברתי של פלוגות קיבוצים. ועוד זאת לזכור, שהיקף ההכשרה שימש מפתח לחלוקת המכסות של רשיונות העלייה החוקים והלא-חוקית בין התנועות השונות שבתוך "החלוץ". בסוף התקופה הצטברה רזרבה ניכרת מאד של בוגרי התנועות ושל חברים בודדים ב"החלוץ" שציפו בכליון עיניים לתורם לעלייה, וזו היתה תמיד קטנה מדי. כך מצאה המלחמה והשואה את "החלוץ" בפולין ובקראקוב. ואולם, בקרב העולים של ההעפלה ושל שארית הפליטה אחרי המלחמה, הגיעו לארץ גם יוצאי קראקוב וגם אנשי ההכשרות שבעיר...