"ב- 14 ליוני 1939 יצאו מכפר ידידיה שבעה אנשים בליווי מדריך של "רסקו", שלושה שומרים, שתי עגלות עמוסות ,שתי חביות מים וכלב זאב נהדר, על מנת לעלות על אדמתם.אין בית, אין שיח – עץ אחד בלבד עד נתניה, והיתר שממה" כך מתאר אחד המתיישבים את העלייה לקרקע במקום שנבחר בקפידה ע"י גברת גרטרוד פוירינג ואשר, לימים, ישא את שם בעלה המנוח יצחק פוירינג.

יצחק פוירינג , שהיה ציוני והשתתף כציר בקונגרסים הציוניים, ביקש לאחד את החלום הציוני עם המציאות הפוליטית של אותם ימים והחליט להקציב בצוואתו 10,000 LIP (לירות פלשתיניות) לצרכי מימון מפעל ציוני לטובת המעמד הבינוני של יהודי גרמניה, עפ"י בחירתה של אשתו.

ביוני 1939 הגיעה גברת פוירינג לסיור עם אנשי "רסקו" דר' פרדר ודר' לנדסברג. המיקום השני שהוצע להם היה במרחק סביר מהעיר הגדולה ותאם את חזונה של גברת פוירינג - "כדי שניתן יהיה לראות את גגות הבתים מהכביש וליהנות מפניני התרבות שבעיר הלא רחוקה מדי". לידיעתכם - המיקום הראשון היה –שער חפר.

העולים מגרמניה זכו לקבל סרטיפיקט (אישור עליה לארץ) רק לאחר שהוכיחו העברת כספים ל"משרד הארצישראלי" בגרמניה. חלק מהעולים הסתייעו בקרן שהקימה הגב' פוירינג, לתשלום זה. היו משפחות שהעבירו את כספם אך להגיע לא זכו.

התושבים הראשונים גרו בישובי הסביבה כולל כפר חיים, כפר ידידיה ונתניה והגיעו מדי יום לעבודת הקרקע מי ברגל, ומי רכוב על חמור, סוס עבודה או פרדה.

המתיישבים שהיו בעלי "צווארון לבן" לא בחלו בכל עבודה. "לשכת העבודה הפנימית" קבעה מי ילך לבנין, לחפירות, לסלילה וכו'.

המבנה הראשון היה צריף פח ובו התגורר השומר הראשון שהיה עורך דין בהשכלתו.

עד מהרה החלו בתכנון מבני הקבע. נבחרה תוכנית בניה אחידה שנקראה "טיפ A", נחתם חוזה מתיישב שכלל תקציב בניה ומפרט משקי. גברת פוירינג שדאגה למתיישבים "שלה", שבאו מרמת חיים מסוימת ורצתה שירגישו טוב באמת, טענה שיש לדאוג ולבנות מיד שירותים בתוך הבתים, שלא עפ"י התוכנית המקורית.

משהתמהמה הבנייה בשל המלחמה, שגרמה למחסור בחמרי בנין (אלה הופנו לביצורים ע"י הצבא הבריטי) ומסיבות נוספות, החליטו משפחה אחת ושני רווקים לעשות מעשה ולעבור לגור בצריף בבית יצחק. הם היו המתיישבים הראשונים ביישוב. יחד חלקו צריף אחד, עם מקלחת ארעית מצינור ועם...כמה תרנגולות מטילות.

ארבעת הבתים הראשונים שהושלמו זכו לכינוי "גבעת המיליונרים".(millionneren hugel) כל בית כלל שניים וחצי חדרים למשפחה ואיתה דיירים נוספים בשכירות. בעלות הבית בישלו ארוחות תמורת תשלום של 4 גרוש לארוחה חמה- הייתה זו הכנסה נוספת וחשובה בימים הקשים של תחילת הישוב.

ההתיישבות התבססה על ענף הרפת במחשבה שעל ענף זה יוכלו בעתיד להישען לשם ייצור ואספקה עצמית של המזון. עם השנים התפתח ענף הלול והפך לענף מרכזי בכפר.

התקציב המתוכנן והמפוקח ע"י "רסקו" להקמת משק אחד היה 750 LIP וכלל רפת או דיר, דונם מטעים, לול ל 350 עופות, השתתפות בהון האגודה, השתתפות בהון אגודת המים, שהייתה ישות נפרדת, ועתודת הון לשלב השני של הפיתוח.