מאז ראשית שנות ה-90 החלה מערכת ההשכלה הגבוהה להתרחב בקצב שלא היה דוגמתו מאז סוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70. בשנת תש"ן למדו כ-76,000 סטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה, ובשנת הלימודים תשנ"ח - כ-148,500 סטודנטים, דהיינו גידול של למעלה מ-95%.

הגורמים העיקריים לגידול היו: עלייה ניכרת בנטיית האוכלוסייה ללימודים אקדמיים, שהביאה לגידול בשיעור המתחילים ללמוד לתואר ראשון מ-22.9% של שנתון רלוונטי ממוצע בתש"ן לקרוב לשליש היום, וגידול של כ-30% בשכבת הגיל הרלוונטי להשכלה גבוהה כתוצאה מגידול טבעי ומעלייה.

החל משנות ה-90 עוברת מערכת ההשכלה הגבוהה גם שינויים מבניים מרחיקי לכת. למערכת נוסף מספר רב של מוסדות חדשים, התורמים לא רק להרחבת הקיבולת, אלא גם ובעיקר לגיוון אפשרויות הלימוד שמציעה המערכת ולנגישותה בפני שכבות אוכלוסייה שלא השתתפו בה בעבר. בשנת תש"ן היו במערכת ההשכלה הגבוהה שש האוניברסיטאות, מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה הפתוחה, שישה מוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות ושמונה מכללות להכשרת מורים, שהוסמכו להעניק תואר "בוגר בהוראה". במהלך שנות ה-90 נוספו למערכת 23 מוסדות חדשים. נוסף על כך התרחבו המסלולים האקדמיים במכללות האזוריות הפועלות באחריות האקדמית של האוניברסיטאות. שינויים אלו הביאו למעבר אחוז ניכר של תלמידי התואר הראשון מן האוניברסיטאות למוסדות אחרים להשכלה גבוהה. בשנת תשמ"ו רק 12% מן הסטודנטים לתואר ראשון למדו במוסדות לא-אוניברסיטאיים, ואילו בתשנ"ז הסתכם חלקם בלמעלה מ-30%. אם כוללים ביניהם סטודנטים במכללות אזוריות באחריות האקדמית של האוניברסיטאות, אזי מגיע חלקם של סטודנטים לתואר ראשון שלא למדו בקמפוס הראשי של אוניברסיטה ל-36.2%.


 

הוראה

בשנת תשנ"ז למדו במערכת ההשכלה הגבוהה כ-135,000 סטודנטים. באותה שנה התקבלו ללימודים סטודנטים חדשים בהיקף של יותר מ-80% מזכאי הבגרות בשכבת הגיל המתאימה. מספר נוסף של בעלי תעודת בגרות ומסיימי כיתה י"ב משכבת גיל זו למדו לימודים על-תיכוניים שאינם לימודים אקדמיים כגון: הנדסאות, סיעוד, הוראה וכו'.

באוניברסיטאות למדו בשנת תשנ"ז כ-104,900 סטודנטים, מהם 70,400 לתואר ראשון (כ-6,100 מהם במסגרת המכללות האזוריות), 27,500 לתואר שני וכ-5,800 לתואר שלישי.

במכללות למדו בשנה זו כ-30,300 סטודנטים לתואר ראשון, כאשר קרוב למחציתם במכללות להכשרת מורים.

בדיקת התפלגותם של הסטודנטים בתשנ"ו לפי תואר ותחום (ראה טבלה) מלמדת, ששיעור הלומדים מדעים עיוניים (מדעי הרוח, החברה ומשפטים) גדול במיוחד בלימודים לקראת תואר ראשון - למעלה מ-72% מכלל הסטודנטים, בעוד שבלימודים לקראת תואר שלישי שעורם נמוך בהרבה - כ-39% בלבד.



 

הוראה בתחומי האלקטרוניקה והמחשבים

מספר הסטודנטים שסיימו בתשנ"ג את לימודי התואר הראשון בהנדסת חשמל ובמדעי המחשב הסתכם בכ-1000. בשנים האחרונות גדל במידה ניכרת מספר הסטודנטים הלומדים מקצועות אלה, שהם חיוניים להמשך התנופה של התעשיות עתירות הידע. לשם כך הורחבו תכניות קיימות באוניברסיטאות ונפתחו תכניות חדשות רבות, בעיקר במכללות. כבר בשנת תשנ"ז הוכפל מספר הבוגרים לכ-2,000, על-פי תכנית שגובשה יחד עם נציגי תעשיות ההיי-טק והאוצר, יגיע מספר הבוגרים באלקטרוניקה ובמדעי המחשב לכ-5000 ב-2003. תכנית זו, שהוכנה בעקבות בקשה מיוחדת של ראש הממשלה, מעידה על חיוניותה של מערכת ההשכלה הגבוהה לפיתוח תעשיות ההיי-טק בישראל ולהמשך הפיתוח של המשק כולו.



 

תחזית הביקושים ותכנית הפיתוח האקדמי

הגידול של מערכת ההשכלה הגבוהה נצפה על-ידי ות"ת (ועדה לתכנון ולתקצוב) כבר בתחילת העשור וכתוצאה מכך הוכנה תכנית פיתוח לעשור 1990-1999, שמטרתה הייתה לתת מענה לביקושים הצפויים. תכנית זו אושרה על-ידי המועצה להשכלה גבוהה ואומצה על-ידי הממשלה. ביצועה נמצא כיום בעיצומו.

תכנית הפיתוח של ות"ת עד לשנת 2000 מבוססת על כך שמרב הגידול הנוסף לתואר ראשון ייקלט על-ידי ארבע המכללות הכלליות (תל-חי, עמק יזרעאל, תל-אביב יפו, שער הנגב) ושלוש המכללות הטכנולוגיות החדשות, אורט בראודה בכרמיאל, המכללה להנדסה בתל-אביב והמכללה להנדסה בבאר-שבע, המתוקצבות על-ידי ות"ת. חלק נוסף מגידול הסטודנטים לתואר הראשון ייקלט על-ידי המכללות החוץ תקציביות, והגידול בתארים המתקדמים ייקלט ברובו על-ידי האוניברסיטאות הקיימות.