מגדולי הפרשנים של המקרא והתלמוד.
נולד בצרפת והיה דמות מרכזית בתרבות יהודי אשכנז (גרמניה וצרפת). בפרשנותו למקרא השתמש פעמים רבות במדרשים שחיברו חז"ל בארץ ישראל מאות שנים לפניו, ופירושו כולל עיסוק נרחב בלשון העברית. רש"י הקים בטרואה (טרויס) ישיבה בה עסקו לא רק בלימוד התלמוד אלא גם בלימוד המקרא ובפרשנותו. הוא עודד את תלמידיו לחשיבה עצמאית ולביקורת, והדגיש את חיפוש האמת. הוא היה מוכן לקבל ביקורת ואף להודות בשגיאות, וכך מוצאים בדבריו של רש"י ביטויים כמו: ‘וטועה הייתי’, ‘ושגיתי’, ‘איני יודע מה פירושו’ או ‘לא ידעתי'. את פירוש רש"י לתורה הדפיסו בשנת 1475, הספר הראשון שהודפס בעברית, 370 שנה לאחר מותו של רש"י. את הספר הדפיסו בגופן שנקרא ‘כתב רש"י’ - למרות שרש"י עצמו לא הכיר כתב זה. צאצאיו של רש"י עסקו גם בפרשנות המקרא והתלמוד. בין צאצאיו בולטים הרשב"ם - רבי שמואל בן מאיר, ורבנו יעקב תם וכן נינו- רבי יצחק הזקן, מבעלי התוספות.
לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
כתב רש"י
