כנראה חלוץ הפילוסופיה בספרד ועכ"פ הפילוסוף היהודי הראשון באותה ארץ ומגדולי המשוררים העבריים בימי הביניים (נולד במלגה סביב 2-1020 ומת ב-8-1057 או לפי עדות יחידה ב-70-1069).

מעמדו העיקרי במסורת היהדות אינו בעיונו הפילוסופי אלא בשירתו וביחוד בשירה הדתית שלו שגם נכנסה בחלקה לסידורי התפילה. מהמפורסמים שבשיריו הוא שירו הפילוסופי הגדול "כתר מלכות", שיר תהילה ווידוי לאלוהים המתאר בצורה פיוטית נהדרת את תפישת האלוהות ותמונת עולמו של אבן-גבירול; שיר שהטביע את השפעתו על תפישת עולמם של המקובלים בספרד ושזכה לחיקויים שונים וגם לתרגומים רבים. "כתר מלכות" הופיע במהדורה חדשה, מנוקדת ומפורשת ע"י י. א. זיידמן בירושלים, 1950.

מחיבוריו של אבן-גבירול בפרוזה לא נשתמרו לנו אלא שניים שייחוסם לו אינו מוטל בספק, והם:

1. "תיקון מידות הנפש", ספרון קטן המתאר את המידות המשובחות והמגוונות שבנפש האדם, בליווי הבאות של פסוקי מקרא ושל אימרות מחכמי יוון וערב. הספרון נתחבר בערבית ותורגם ב-1167 ע"י ר' יהודה אבן תיבון לעברית ותורגם מחדש בזמננו ממקורו הערבי ע"י נח בראון (ת"א 1951).



2. "מקור חיים", ספר עיוני במטפיסיקה שנכתב בצורת דו-שיח בין רב ותלמיד והמלמד את תמונת עולמו של המחבר, תמונת עולם ניאו-אפלטונית (ראה: ניאואפלטוניות ופלוטינוס) הרואה את העולם כהאצלה הדרגתית של הישויות זו מזו - מהאל נאצל השכל העולמי וממנו הנפש העולמית וממנה הטבע וממנו החומר. ייחודו של אבן-גבירול כרוך בנסיונו לפרש את ההתהוות הראשונה ע"י איזו שניות באלוהות עצמה: העצמות האלוהית והרצון האלוהי. בדיבוריו על הרצון האלוהי שלפי דבריו מעניק לנאצל הראשון (השכל) את צורתו היסודית אך גם "מתפשט בכל וחודר בכל", ו"מניע ומנהיג את הכל" (שער ג, ל"ח - ל"ט) מתקרב אבן-גבירול מצד אחד לדתיות פנתיאיסטית מובהקת ומצד שני להלך מחשבה ויטאלי חדש כגון זה של שופנהאואר שגם ראה את אבן-גבירול כקודמו באופי הקוסמי שהוא ייחס ל"רצון".

הספר "מקור חיים" תורגם במאה ה-12 ללטינית בשם Fons Vitsa, ולא נשתמר אלא בתרגומו הלטיני ובליקוטים עבריים ממנו שנעשו במאה ה–13 ע"י שם-טוב פלקירה. "מקור חיים" - שבניגוד קיצוני ל"כתר מלכות" אך גם ל"תיקון מידות הנפש" נכתב ביובש מדעי חמור ואינו מגלה כל סימנים ניכרים על זהותו היהודית של מחברו - כמעט לא היה ניכר רישומו בתולדות הפילוסופיה והמחשבה היהודית ומאז ראשית המאה ה-16 אפילו נשתכח לגמרי בין היהודים; מאידך נתפרסם מאוד בין הפילוסופים והתיאולוגים הנוצרים של ימי הביניים ששיבשו את שם מחברו ל-Avicebron או ל-Avicebrol, חשבו אותו לפילוסוף מוסלמי או נוצרי ויש שהחשיבו אותו כאחד מגדולי הפילוסופים. רק באמצע המאה ה-19, לאחר שנתגלו ב-1846 הליקוטים של פלקירה, זיהה מחדש החוקר שלמה מונק את אבן-גבירול כמחברו של "מקור חיים" וב-1895 הוציא את הספר בתרגומו הלטיני כיצירתו של אבן גבירול. בזמננו תורגם הספר מלטינית לעברית ע"י י. בלובשטיין (ירושלים, 1926 ) והופיע במהדורה עברית חדשה בעריכתו של א. צפרוני (ת"א תש"י).

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.