תולדות חיים

י"ל מאגנס היה פעיל בתנועה הציונית. הוא היה נציג של יהודי ארצות הברית בקונגרס הציוני השביעי (1905), ואחר כך שימש כמזכיר ההסתדרות הציונית בארצות הברית. מאגנס גם עשה רבות למען קליטתם בארצות הברית של מהגרים יהודים ממזרח אירופה, ובתקופת מלחמת העולם הראשונה ארגן להם עזרה ותמיכה.
פרופ' מאגנס, שרכש את השכלתו האקדמית בגרמניה, היה פעיל בקהילה היהודית בניו-יורק ואף שימש בה כרב רפורמי.
בשנת 1922 עלה ארצה עם משפחתו, היה בין מקימי האוניברסיטה העברית בירושלים, וייסד בה את המכון למדעי היהדות. במסגרת תפקידו כנשיא האוניברסיטה יזם את מפעל המקרא והיה פעיל במאמצים להביא את כתר ארם צובה לירושלים.
י"ל מאגנס היה פאציפיסט (=שוחר שלום) בהשקפתו. הוא התנגד למלחמות ולפתרון סכסוכים באמצעות כוח צבאי. בכל הנוגע לארץ ישראל -האמין מאגנס בפתרון המבוסס על הבנה הדדית בין יהודים לערבים, ודגל בהקמת מדינה דו-לאומית.





 

1929 - טקס פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית

בנאום לרגל פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית בשנת תרפ"ט - 1929 אמר י"ל מאגנס:
"כמעט אינני צריך להגיד לכם מהו יחסי לבעיה היסודית של החיים המשותפים של שני עמים, ערבים ויהודים, ושל שלוש דתות - היהדות, הנצרות והאסלאם, בארץ הקדושה... דעתי היא שיש צורך למצוא דרכים... לחיים ולעבודה משותפים במובן התרבותי, הכלכלי, החברותי, המדיני ובכל המובנים, לשלום ולהבנה... אחת מחובות התרבות הגדולות ביותר של העם העברי הוא הניסיון להיכנס לארץ המובטחת לא בדרך הכיבוש של יהושע, כי אם בדרכי שלום ותרבות, בעבודה קשה, בקורבנות, באהבה ומתוך החלטה לא לעשות דבר שלא יצדק לפני מצפונו של העולם."



© נורמן בנטויטש, למען ציון - ביוגרפיה של ד"ר י"ל מאגנס, תרגם מאנגלית: אהרן אמיר, הוצאת ספרים מאגנס והאוניברסיטה העברית, ירושלים, תשט"ז, עמ' 27.