תקופת השנים שבין 1903-1914, שבה עלו לארץ ישראל כ-35 אלף יהודים, רובם מרוסיה ומפולין.

עולים אלה היו מיעוט מבין יהודי מזרח אירופה שהיגרו מארצותיהם בתקופה זו. בין העולים בלטו צעירים וצעירות רווקים שגילם היה פחות מ-25 שנה, ורובם עלו כיחידים ללא משפחותיהם. היו ביניהם גם בני המעמד הבינוני שהתיישבו ביישוב היהודי העירוני ובעיקר ביפו, אך את הצביון של העלייה קבעו העולים שפנו לחקלאות.
אנשי עלייה זו הטביעו את חותמם על היישוב במלחמות שניהלו למען עבודה עברית, שמירה עברית, הקימו את ארגון ההגנה "השומר", הקימו צורות התיישבות חדשות הקבוצה וחוות הכשרה. בתקופה זו הוקמה גם העיר העברית הראשונה – תל אביב.
בתקופת העלייה השנייה עלו לארץ ישראל יהודים מתימן – חלק מהם עלו ביוזמתם, ואחרים נענו לקריאתו של שמואל יבנאלי שנשלח לתימן מארץ ישראל.

קראו עוד בנושא:
עליות לפני קום המדינה
העלייה השנייה ותרומתה לישוב הלאומי
יישובי העלייה השניה, 1914-1903