אחד מחבורת המנהיגים של פועלי העלייה השנייה.

עלה מרוסיה לארץ ישראל ב-1904 בהיותו בן 48. למרות גילו המבוגר מרוב עולי העלייה השנייה, עבד בעבודה חקלאית בפתח תקווה, בראשון לציון ובכמה מושבות בגליל ובדגניה. הוא נהג להקשיב לעולים הצעירים שנהגו להתאסף סביבו ולעודד אותם בשעות משבר. א"ד גורדון טען כי זכותו המוסרית של העם היהודי על ארץ ישראל תֵירכש בעבודת כפיים. התנגד לעבודה הלא-יצרנית שאיפיינה את היהודים בגלות, והאמין שהשינוי שיחול בדמות עם העובד את אדמתו יהיה המַרְפֵּא לעם. הוא האמין שעבודת האדמה תיצור קשר בין העם לבין הארץ ותחולל את תיקון הפרט והעם כולו.