שלוש הדתות רואות באדם שילוב של מרכיבים אלוהיים וארציים.

מעמד האדם ביהדות בא לידי ביטוי, בין היתר, בפרקים א ו-ב בספר בראשית. בפרק א כתוב: "כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" ... כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ". ובפרק ב כתוב: "ז וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

כמו כן, יש לאדם מעמד מיוחד בטבע, כפי שנאמר בספר תהִלים, פרק ח: "ה מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ. ו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו". גם לפי השקפת חז"ל, הבאה לידי ביטוי במסכת אבות דרבי נתן, האדם הוא התכלית לבריאת העולם: "שאדם אחד שקול כנגד מעשה בראשית כולו".

אף בתפיסה הנוצרית, הנשענת על המקרא, האדם נברא בצלם אלוהים. הנצרות מייחסת לאדם תכונות טובות, המעמידות אותו מעל כל שאר הברואים והנותנות לו את ההצדקה להיות שליט עליהם. אוגוסטינוס, מהחשובים בהוגי הדעות של הכנסייה, תיאר בחיבורו 'וידויים' את האדם כיצור שופע יצירתיות בלתי נדלית, והוא אומר כך: "האם לא המציאה גאונות האדם אומנויות ללא ספור להשתמש בהן, בחלקן כתוצאה של צורך ובחלקן כתוצאה של כוח המצאה שופע?".

לפי התפיסה הנוצרית, אבד לאדם צלם האל בעקבות החטא הקדמון, והוא וצאצאיו טבועים מאז בחותם החטא. פאולוס ביטא השקפה זו באיגרותיו: "שהרי אני יודע כי בי, כלומר בבשרי, לא שוכן הטוב. אמנם לרצות אני יכול, אך לעשות את הטוב אינני יכול. כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו אלא את הרע שאיני חפץ בו - אותו אני עושה" (האיגרת אל-הרומיים ז, 18- 19).

עם זאת, הנצרות גורסת, כי החסד האלוהי מאפשר לאדם לבחור באמונה הנכונה, וכך להינצל מחיי החטא.

לפי התפיסה המוסלמית, אלוהים ברא את האדם בסוף תהליך הבריאה והפיח בו רוח מרוחו: "7 אשר עשה יפה כל דבר אשר ברא, והתחיל מטין את בריאת האדם,8 אחר יצר את צאצאיו מתמציתו של נוזל מאוס, 9 אחר עיצבו ונפח בו מרוחו, ונתן לכם אוזניים עיניים ולב, ואולם מה מעט מודים אתם" (סורת ההשתחויה-32 פסוקים 9-7). בקֻראן מסופר, כי אלוהים לימד את האדם את השמות של כל בעלי החיים והצמחים למיניהם, והעניק לו בכך יתרון על המלאכים, שלא ידעו זאת. הוא גם ציווה על המלאכים להשתחוות לאדם.

האסלאם גורס, כי כל אדם נולד עם יסוד חיובי. יסוד זה (ולא החסד האלוהי, כפי שגורסת הנצרות) מאפשר לו לבחור באמונה הנכונה. מקור תפיסה זו בחָדִית' האומר, כי כל אדם נולד עם הפִטרָה - כלומר, עם התכונה הטבעית החיובית, המובילה אותו לאמונה באסלאם, ומה שעלול להסיטו מעשיית רצון האל, הוא חינוך שגוי של הוריו.

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

האל באמונה המונותיאיסטית
המלאכים באמונה המונותיאיסטית
מעמד האדם על-פי האמונה המונותיאיסטית (חלק זה)
האמונה בהתגלות
ההשגחה ותורת הגמול