| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יסודות האמונה בשלוש הדתות מרכיבים את השקפת עולמם של המאמינים. הם מגדירים את אופי הקשר בין האל לבין ברואיו, את משמעות המציאות האנושית בעולם הזה, את תכליתה, את מקומו של האדם בה ואת היחס לעולם הבא. יסודות האמונה עוסקים גם בקביעת האופי הרצוי של החברה האנושית ושל ההתנהגות האנושית - כלומר, בכללי מוסר. חשוב לזכור, כי עיקרי האמונה הם תוצר של התפתחות היסטורית, שהייתה מלווה במאבקים ובמחלוקות. מחלוקות אלה הביאו לעתים לעימותים קשים, לפרישות ולפיצול הדת לזרמים. התגלות היא הופעה של האל, או של מלאכיו בפני בני האדם. מטרת ההתגלות היא להודיע לבני האדם את רצון האל. בשלוש הדתות מופיעים כמה סוגים של התגלות. ההתגלות עשויה ללבוש צורה של התרחשות בלתי רגילה בטבע, המתחוללת לנגד עיניו של אדם או של ציבור שלם. בהטילו על משה את השליחות להנהיג את עם ישראל, התגלה אליו אלוהים באמצעות נס: האל הופיע באש שבערה בשיח הסנה ולא כילתה אותו. במעמד הר סיני התגלה האל לכל בני ישראל באמצעות אש, עשן וקול שופר. אופן נוסף של התגלות הוא השמעת דבר האל לאדם. דבר האל עשוי להיאמר בקול - קולו של האל עצמו או קולו של מלאך. אל משה דיבר אלוהים עצמו, ואילו לנביא מֻחמד נמסרו דברי האל באמצעות המלאך גבריאל. לכן, אדם בודד שדבר האל נמסר לו - בקול או בכתב - על-ידי אלוהים עצמו, או באמצעות מלאכיו קרוי "נביא". על הנביאים הוטלה השליחות להפיץ את דבר האל בין בני אדם . עשרת הדיברות שהתגלו למשה כשהם חקוקים על לוחות הברית, הם צורת התגלות נוספת, שנמסרה בכתב. שלוש הדתות מכירות, כאמור, גם בהתגלות של מלאכים הלובשים דמות אדם, וזאת כדי למסור את דבר האל לבני אדם מסוימים. הנצרות לבדה מכירה בסוג נוסף של התגלות - הופעת האל בדמות אדם בשר ודם, ושהייתו על פני האדמה במשך פרק זמן כלשהו.
ההתגלות האלוהית הראשונה הייתה התגלות האל לאדם לאחר בריאתו. התורה מספרת, כי האל בירך את אדם וציווה עליו לציית לו. מכיוון שאדם נתפס כאבי האנושות כולה, היהדות מחייבת את צאצאיו לדורותיהם – כלומר, את כל בני המין האנושי – לציית לצווי האל. כמתואר בפרק הראשון, התורה מספרת על התגלות אלוהים לאברהם, שבעקבותיה עזב את בני משפחתו ובני עירו עובדי האלילים. ההתגלות האלוהית לאברהם וברית המילה שאלוהים כרת עמו יצרה את המשפחה המונותיאיסטית הראשונה, שעתידה הייתה להפוך לעם שלם של עובדי אל אחד. ניניו של אברהם, בני יעקב (הקרוי גם "ישראל"), היגרו למצרים והפכו שם לציבור גדול. כשהחליט אלוהים להוציא אותם ממצרים ולהפוך אותם לעם, בחר במשה למנהיג, והתגלה אליו. בהתגלות זו הטיל אלוהים על משה את התפקיד להוציא את בני ישראל ממצרים ולהוליכם במדבר. לאחר יציאת מצרים סייע אלוהים למשה להתגבר על קשייו להנהיג את העם באמצעות עשיית נסים. במעמד הר סיני התרחשה התגלות אלוהית פומבית: "טז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. יז וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר. יח וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. יט וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. כ וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה. " (שמות יט) במעמד הר סיני הפך ציבור העבדים בני ישראל לעם, שהתחייב לקבל את התורה ולקיים מערכת מפורטת של חובות, שהן המצוות. משה היה המנהיג שזכה לשמוע את דבר האל ולהעבירו אל העם. בתנ"ך מסופר על נביאים נוספים שקמו לעם ישראל, בתקופות מאוחרות יותר. נבואותיהם של כמה מהם נאספו והועלו על הכתב בספרים הנושאים את שמם: ישעיהו, ירמיהו, יונה ועוד. כאמור, נתפסו הנביאים על-ידי העם כמעבירים את דבר האל. בנבואות הוזהרו בני העם מפני הפרת חוקי התורה (עבודת אלילים, עושק עניים ועוד), וזאת באמצעות תיאור העונשים שיטיל עליהם אלוהים בתגובה לזלזול במצוות (בעיקר, עונשי חורבן וגלות). כמו כן, היו נבואות שתיארו את תהליכי השיקום והבניין שיתרחשו בעתיד, כשיסלח אלוהים לעם על חטאיו תפיסת הנבואות כדבר האל הפכה את נוסחן הכתוב לקדוש, ולכן נכללו ספרי הנבואה באוסף הספרים המקודש – התנ"ך.
ההתגלות החשובה ביותר של האל לבני האדם, על-פי הנצרות, היא הפיכתו של אלוהים לאדם בשר ודם בדמותו של ישוע. התגלות זו הייתה ביטוי לאהבתו של האל את בני האדם, וכן אמצעי להעניק להם מחסדו: להציל אותם מהנטייה לחטוא, הטבועה בהם כצאצאי אדם וחווה, ומעונש הגיהינום הכרוך בנטייה זו. הנצרות רואה בתורה פרי של התגלות - זוהי ברית שנכרתה בין אלוהים לבין בני ישראל וצאצאיהם, שנבחרו על-ידי האל והמכונים "ישראל שבבשר". המצוות הכתובות בתורה והאירועים המתוארים בה מהווים הכנה להופעתו העתידית של ישוע על-פני האדמה. לדוגמה, עשרת הדיברות נחשבים בנצרות למצוות מחייבות; חציית הנהר על-ידי בני ישראל ביציאתם ממצרים מהווה סמל מקדים לחובה הנוצרית לטבול, כתנאי לישועה; קבלת המצוות בהר סיני מהווה סמל מקדים לבשורתו המוסרית של ישוע, שחלק ממנה ניתן בדרשת ההר. התורה מכונה בנצרות "הברית הישנה" משום שיעודה הושג עם הופעתו של ישוע. סבלו של ישוע על הצלב מהווה ברית חדשה בין אלוהים לבין בני האדם. אלה שיאמינו בו יזכו באפשרות להימנע מלחטוא וכך יוכלו לזכות בישועה. ההצטרפות לברית החדשה פתוחה בפני כל אדם. קהל המאמינים בישוע, המכונה "ישראל שברוח", ירש את בני ישראל כציבור נבחריו של אלוהים.
המסורת המוסלמית מספרת, כי המלאך גבריאל התגלה אל הנביא מֻחמד בזמן שהתבודד במערה על הר בסביבת העיר מָכַה ואמר לו: "1 קרא בשם ריבונך, אשר ברא, 2 ברא את האדם מטיפת דם מעובה,3 קרא, הן ריבונך הוא רב חסד,4 אשר לימד בקולמוס, לימד את האדם את אשר לא ידע" (סורת טיפת הדם-96 פסוקים 5-1). התגלות זו הייתה הראשונה מבין שורת התגלויות אלוהיות למֻחמד, שהתרחשו במשך 23 שנים. בכל התגלות נמסר למֻחמד חלק מהספר הקדוש למוסלמים, הוא הקֻראן. בעקבות ההתגלות החל מֻחמד להטיף לבני עירו לסלק את הפולחן האלילי ולהתחיל לעבוד את האל האחד. ההתגלות שלה זכו הנביאים שקדמו למחמד הכילה את הציווי להפיץ את האמונה באל אחד ולהזהיר מפני יום הדין. האל סייע להם לבשר את הבשורה המונותיאיסטית באמצעות נסים, שהוכיחו את עליונותו על האלילים, שרוב בני האדם האמינו בהם. על שורת הנביאים שקדמו למֻחמד נמנים: אדם הראשון, נוח, אבראהים, לוט, אִסמָאעִיל (ישמעאל), אִסְחַאק (יצחק), יָעְקוב (יעקב), מוסא (משה), יונֻס (יונה), אִלִיָאס (אליהו), עִיסָא (ישוע) ואחרים. כאמור, האסלאם רואה בנביא מֻחמד את האחרון בשורה של נביאים שפעלו מאז בריאת המין האנושי, ועל כן הוא מכונה 'חותם הנביאים'. הוא נתפס כ'ראשון בין שווים' בשל האמונה, כי הבשורה שהוא מביא, שאחריה לא תבוא עוד נבואה לעולם הזה, מהווה תיקון ואישור לנבואות שקדמו לה. הקֻראן אינו ספר ההתגלות היחיד, על-פי האסלאם. המוסלמים מאמינים שהספרים הקדושים ליהודים ולנוצרים אף הם ספרי התגלות. נוסחיהם המקוריים של כל ספרי ההתגלות שמורים בשמיים, בתוך מה שקרוי "הלוח הגנוז". ספרי ההתגלות שהורדו אל בני האדם לפני הקֻראן הם התורה, שניתנה למוסא; האִנְגִ'יל (ספרי הבשורה שבברית החדשה, הקרויים ביוונית "אוונגליונים") שניתן לעיסָא; הזָבּור (ספר תהִלים), שנתגלה לנביא דוד; ומגילות שנתגלו למוסא ולאִבְּרָאהִים. המוסלמים מאמינים, כי לקֻראן יתרון על ספרי ההתגלות שהורדו לפניו: הוא מכיל את התמצית של צווי אללה ומצוותיו; נוסח הקֻראן המצוי בידי בני האדם זהה לחלוטין למקורו השמור בשמיים; הוא ספר ההתגלות היחיד שאלוהים התחייב לשמור שלא ישונה בידי בני-אדם. זאת, בניגוד לתורה ולאִנְגִ'יל, ששונו בידי בני אדם. השינויים שנערכו בחיבורים הקדושים הם, על-פי האסלאם, ההסבר להיעדרו של כל אזכור בתורה ובאִנְגִ'יל להופעתו העתידית של הנביא מֻחמד. לחלקים נוספים מתוך הפרק: האל באמונה המונותיאיסטית
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
