רשויות השלטון (ינואר 1949)

מדינת ישראל קמה כמדינה דמוקרטית, שלה שלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת.

על-פי מגילת העצמאות הפכה "מועצת העם" למועצת המדינה הזמנית (רשות מחוקקת) ו"מנהלת העם" לממשלה זמנית (רשות מבצעת). מוסדות אלה הוזכרו במגילת העצמאות. שם גם נקבע כי המוסדות הזמניים יפעלו עד לבחירת מוסדות שלטון קבועים. אך בגלל המלחמה נדחתה הקמת המוסדות הקבועים והם כיהנו במשך זמן רב יותר מהצפוי.

רק בינואר 1949 התקיימו בחירות לאספה מכוננת, שתפקידה היה להסדיר את פעולת מוסדות המדינה. חודש ימים לאחר הבחירות התכנסה האספה המכוננת וחוקקה את חוק המעבר, שלפיו היא הפכה ל"כנסת" – הרשות המחוקקת.

דוד בן-גוריון, שהיה מנהיג מפלגת הרוב, הרכיב את הממשלה, והיא החלה לפעול כרשות מבצעת. ממשלה זו התבססה על קואליציה של מפלגות אחדות.

ממשלה ראשונה פברואר 1949

האסֵפה המכוֹננת התכנסה בפברואר 1949. היא קיבלה את "חוק המעבר" והפכה לכנסת הראשונה. לפי הנוהל שנקבע ב"חוק המעבר" התפטרה הממשלה הזמנית.

הנשיא ח' וייצמן, הטיל על ד' בן-גוריון, מנהיג מפלגת הרוב, מפא"י, להקים ממשלה, הוקמה ממשלה קואליציונית עם מפא"י, עם החזית הדתית המאוחדת ועם הפרוגרסיבים. עשרה ימים לאחר שהתכנסה הכנסת הראשונה (ב-24 בפברואר 1949) נחתמו ברודוס הסכמי שביתת הנשק עם מצרים.

קווי יסוד לתכנית הממשלה מרץ 1949

קווי היסוד לתכנית פעולתה של הממשלה הראשונה הוגשו לכנסת ב-8 במרס 1949 ואושרו על ידה. להלן חלק מתוך פרק 2 – "חירות, שוויון ודמוקרטיה":

"בחוק שיבסס את המשטר הדמוקרטי והרפובליקני במדינת ישראל, יובטח שוויון גמור של זכויות וחובות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ולאום. יובטח חופש של דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
יקוים שוויון מלא וגמור של האישה, שוויון בזכויות ובחובות בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים. יקוימו חירות האיגוד וחירות הביטוי בעל פה ובכתב – מתוך שמירה על ביטחון המדינה, על חירותה ועל עצמאותה, ומתוך כבוד לזכויות הזולת."

העברת הממשלה לירושלים – דצמבר 1949

משמעות המבנה הקואליציוני 1949

ההיסטוריון מאיר פעיל מסביר את משמעות המבנה של הקואליציה הראשונה (1949):

"בפועל, לו ביקשו זאת ד' בן-גוריון והנהגת מפלגתו, היה לאל ידם להקים ממשלה על בסיס ציוני-סוציאליסטי, אשר תתבסס על שבעים ואחד חבריהן של מפא"י ומפ"ם... יש מאמינים כי הוויכוח (בין שתי מפלגות אלה) ניטש על דמות ענייני הפנים במדינה: מפ"מ הציגה עמדה סוציאליסטית-קיצונית, ראדיקלית, מתרפקת משהו על ברית-המועצות; ואילו מפא"י נודעה כמתונה יותר... עם זאת, לפי מיטב ידיעתי נותרה מפ"ם באותה עת מחוץ לקואליציה הממשלתית על שום תפיסתה האקטיביסטית באשר לסיום המלחמה: היא דָגלה עדיין בגירושם המלא של כל צבאות ערב שפלשו לארץ-ישראל, בעוד הנהגת מפא"י, בראשות ד' בן-גוריון, כבר החלה מכוונת את צעדיה האחרונים של המלחמה לקראת פשרה מסוימת."