העליה ממזרח אירופה

מדינות מזרח אירופה היקשו על מתן אישורי יציאה והיתרי עליה והתנהל מו"מ בין נציגי ממשלת ישראל לבין הממשלות המקומיות על הרחבת והגדלת מספר העולים. במקרים רבים היה צורך לשלם לשלטונות תשלום עבור כל יהודי שעוזב. העולים עצמם נאלצו להשאיר את מרבית רכושם והורשו לצאת עם מטען אישי קטן.

התגברות זרם העליה (אוקטובר 1948)

"להגברת זרם העלייה בקיץ 1948 תרמו מאמציהם של אנשי משרד החוץ שקיימו מגעים רצופים עם רשויות השלטון בארצות מזרח אירופה.
מאמציהם אלה הוכתרו בהצלחה ניכרת, והותרה יציאתם של יהודים מבולגריה, מרומניה, מצ'כוסלובקיה, מהונגריה ומפולין. אלא שמגעים אלה, שלא היו גלויים, היו נתונים לתהפוכות ולשרירות לבם של השליטים באותן ארצות.

מצב זה יצר את הכורח למהר ולהוציא מספר מרבּי של יהודים בזמן קצר, לפני שיחזרו בהם השלטונות וישנו את מדיניותם. בעליות אלה הגיעו מספר זקנים, חולים ונכים, מה שעוד הגדיל את מצוקת הקליטה.

אך ההתנכלויות הפתאומיות לעולים ממזרח אירופה, והמאסרים השרירותיים של מנהיגים יהודים שאירעו בארצות אלה בשלהי 1948, עוד המריצו והגבירו את קצב העלייה. גם אנשי "המוסד לעלייה" בארצות האִסלאם הרחיבו את פעולתם לעידוד העלייה מארצות אלה, ככל שהלך והחמיר מצב היהודים בהן, עקב התנכלות השלטונות והאוכלוסיות המקומיות העוינות למדינת ישראל."

© מתוך: הכהן, דוד. (1986). "היבטים פוליטיים של קליטת העלייה הגדולה עם הקמת המדינה".
בתוך: הציונות – מאסף י"א. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, המכון לחקר הציונות.

עליית יהודי פולין

יהדות פולין איבדה כשלושה מיליוני יהודים בתקופת השואה. חלק מהניצולים חיו במחנות עקורים, שהיו פזורים במרכז אירופה ובמערבה. העקורים הועלו לארץ לאחר קום המדינה. חלק אחר של יהדות פולין חזרו לפולין בתקווה למצוא בני משפחה חיים ולשקם את בתיהם בפולין.

לאחר שברית המועצות שחררה את פולין מהכיבוש הנאצי, היתה פולין למדינה בעלת משטר קומוניסטי ולגרורה של ברית המועצות. היהודים השתלבו בשלטון החדש, שהדגיש את התנגדותו לאנטישמיות.
ממשלת פולין תמכה באו"ם בשאיפות הלאומיות של היהודים, וכך נקשר קשר בין יהודי פולין לבין מדינת ישראל. בסוף שנת 1949 חל שינוי לרעה ביחסו של השלטון בפולין אל היהודים.

על רקע התפרצויות אנטישמיות ביקשו יהודים רבים לעלות לארץ, ואולם שלטונות פולין סירבו להתיר להם לצאת. רק בראשית שנות החמישים חודשה העלייה, וגם אז עלו רק כשלושים אלף יהודים. יהודים בעלי מקצוע חיוניים, כמו מהנדסים ורופאים, לא הורשו לצאת מפולין.

כל יהודי רשאי לצאת (יוני 1950)

‏‏

ראש ממשלת פולין: כל יהודי רשאי לעלות
"הוריתי לטפל בדחיפות בכל בקשת עלייה" - אמר צירנקביץ לסופר "מעריב"

- מאת פיליפ בן, שליח "מעריב" בפולין -

מר יוזף צירנקביץ, ראש ממשלת פולין, אישר אמש, כי כל יהודי פולין יכולים עכשיו לעלות לישראל אם רצונם בכך.
...בשיחה זו הצהיר מר צירנקביץ, כי ניתנו כבר ההוראות לשלטונות הפולניים לטפל בדחיפות בבקשות היהודים הרוצים לעלות לישראל ולתת להם את הדרכונים הדרושים לעלייה. ...גם יהודים חברי המפלגה הקומוניסטית רשאים לעלות לישראל אם ירצו בכך.

פולין מרשה ליהודים לצאת (יולי 1950)

‏‏

- מאת מ' וולדמן סופר "מעריב" בפריס -

לפי ידיעות מוסמכות שהגיעו לפריס נודע, שהממשלה הפולנית נוטה להאריך את מועד צאתם של היהודים שנרשמו לעלייה לישראל, עד חודש מארס 1951, אם כי אינה מוכנה להאריך את מועד הרישום המסתיים באוגוסט 1950. עד כה נרשמו ליציאה כארבעים וחמישה אלף יהודים מפולין.

על העליה מפולין (אפריל 1951)

מסקנתו של ברוך ניב, מיופה הכוח של ישראל בפולין לגבי אפשרויות של עלייה מפולין (אפריל 1951):

כשאני עושה סיכום לעצמי בשאלת העלייה, אני רואה שניחושי, שעליהם כתבתי לכם במכתבי הקודמים, מתאמתים. עלייה המונית לא תהיה, ... ה"נסיעות האינדיבידואליות" שעליהם מכריזים קונסולים וסגני קונסולים, הם דיבורים בעלמא, אין נסיעות אינדיבידואליות מפולין, אם כי באופן רשמי יכול כל אחד להגיש בקשה על כך, אבל מי הוא האמיץ שיעשה זאת, מבלי לפחד שיגיע למקום אחר.

מספר מסוים מתוך אלה שהגישו ערעורים, יקבלו אפשרות לצאת. יהיו אלה זקנים, נכים וחולים ואולי גם משפחה קרובה.

אולי כדאי היה להקים בארץ תנועה של קרובים ש"ירעישו" עולמות. את זה יוכל לעשות ארגון יוצאי פולין. כמובן שזה צרך להיות ולהיעשות בשיקול-דעת ובאחריות גדולה.

בברכה, ב. ניב

טיפול בהעלאת יהודי פולין (אוקטובר 1951)

‏‏א' קובובי [מנהל המחלקה למזרח אירופה במשרד החוץ] אל משרד החוץ
A. Kubovy to the Ministry of Foreign Affairs

מברק מוצפן BI369
נוסח נכנס: 130.09/2306/4
ורשה, 9 באוקטובר 1951

למזאר (מחלקת מזרח אירופה).

(1) ביקרתי ביום השני 8 באוקטובר את סגן שר החוץ הפולני ושוחחתי אִתו כשעה וחצי באווירה ידידותית ביותר. הנה תמצית דבריו:

(א) עניין ההגירה הוא פולני פנימי וציר ישראל הנו היחיד אשר ממשלת פולין מסכימה לדבר אתו בנידון.
(ב) הוגד במפורש לברזילי כי מבצע העלייה תם ונגמר.
(ג) יציבות המדינה מתנגדת לחידוש עלייה המונית.
(ד) הוא מחייב איחוד משפחות נפרדות אם כי יש לבדוק את הקִרבה.
(ה) מן הדין שהטיפול יהיה אינדיבידואלי, ואולם יש לזרז את הטיפול ולא להרשות סחבת אם נכונים המספרים שהבאתי.
(ו) לא רק משרד החוץ משפיע על הדבר ואין הוא מתנגד לכך שאדבר גם עם גורמים אחרים.

זיכרונות על העליה מבולגריה (1950)

פרופסור מוריס לוִי, מנתח לב ידוע, מספר:

שמיכוֹת ירוקות

"החזקתי בידי את המשכורת הראשונה שקיבלתי, ארבעים ושתיים לירות, והייתי נרגש בצורה בלתי רגילה. ידעתי: ניצחתי! זהו זה, אני כאן, בארץ, כמו כל אחד אחר! זה קרה בדיוק שלושה חודשים אחרי שהגענו אל חופי הארץ. בדצמבר 1950.

הייתי אז בן עשרים ושלוש, כבר רופא וכבר נשוי לרעייתי, סילביה, שבע מאות עולים מבולגריה עלו ביחד מנמל בוּרְגַז. עליתי מכמה סיבות: בראש ובראשונה, רציתי לחיות בין בני עמי. חוץ מזה, היה בי יֵצר הרפתקנות – לטעום משהו חדש בחיים. לפני כן לא עזבתי מעולם את בולגריה. כל החיים היו לפנַי ואמרתי לעצמי: נראה, נטעם משהו חדש.

אבא היה רופא מבוסס, היינו משפחה בעלת אמצעים, היה לנו בית ובו ארבעה עשר חדרים. אבל כסף ודברי ערך לא נתנו לנו להוציא משם. רק כלי בית. בנמל חיפה קיבלו אותנו פקידי הסוכנות – וזה מה שקיבלנו אז מהמדינה: שתי שמיכות ירוקות וסכום השווה לעשרה דולרים לנפש. לא ביקשנו שום דבר, כי לא עלה על דעתנו לדרוש משהו מהמדינה הענייה הזאת."

עליית יהודי רומניה (1950)

כארבע מאות אלף יהודים שרדו ברומניה לאחר מלחמת העולם השנייה.
כמו שאר מדינות מזרח אירופה הייתה רומניה נתונה להשפעת ברית המועצות. הוקם בה משטר קומוניסטי, והוא הלאים את רכוש היהודים ופעל לבולל את היהודים ולהטמיעם בקרב האוכלוסייה הכללית.

עקב זאת התחזקו שאיפות העלייה של יהודים ובד-בבד התגבר חששם שמא ייסגרו בפניהם השערים ולא יוכלו לצאת. ממשלת ישראל פעלה במהירות באמצעות נציגיה, אנשי משרד החוץ.
ממשלת רומניה, שהייתה נתונה במצב כלכלי קשה, הסכימה להעניק היתרי עלייה ליהודים, בתנאי שישאירו בה את רכושם, ובתמורה גבתה תשלום ממדינת ישראל.
בשנים 1951-1950 עלו ארצה מרומניה יותר ממאה אלף יהודים.

במהלך שנות החמישים אכן הוגבלה העלייה, נאסרה הפעילות הציונית וציונים רבים הושֹמו במעצר.

עליה מהונגריה (פברואר 1951)

מברק מש' אלישיב, ציר ישראל בצ'כוסלובקיה, לשר החוץ משה שרת בדבר סיכויי עליית יהודים מהונגריה:

‏‏מברק מוצפן
נוסח נכנס: 130.09/2342/16
פראג, 14 בפברואר 1951

שיחתי עם ראקושי (סגן ראש ממשלת הונגריה) נמשכה שעה. האיש הפתיעני בידיעה טובה על עניינינו ובהתחשבות נבונה בהערכת מצבנו, עם כל הביקורת שמתח על קוונו הפוליטי. במרכז השיחה ענייני עלייה. הסביר ארוכות מדוע אינם יכולים ואינם צריכים לתת המשך לעלייה מבחינה יהודית, ומבחינה הונגרית; הפליג למחקר על דמוגרפיה יהודית. לכלנימוקי היו לו תשובות.
סיכמנו שוב גמר עליית שלושת אלפים. אפנה אליו מחדש, אך לדעתי השיחה לא השאירה מקום לאשליות. תמוה בעיני למה הפסיד לשעה שיחה ודיבורים רבים להסברה בשביל תשובה שלילית שיכול היה לתת בקיצור. התרשמתי ממנו כמאישיות בעלת אופקים, שכל ורוחב לב.

עליית יהודי צ'כוסלובקיה (אפריל 1951)

מברק מש' אלישיב, ציר ישראל בצ'כוסלובקיה, אל מנהל המחלקה למזרח אירופה במשרד החוץ:

ש' אלישיב אל א' לבבי
S. Eliashiv to A. Levavi

מברק מוצפן פ38
נוסח נכנס: 130.09/2342/16
פראג, 14 בפברואר 1951

שיחתי עם שירוקי (נציג ממשלת צ'כוסלובקיה) עברה באווירה מצוינת. בענייני עלייה אמר שיש החלטת הממשלה, ושאני יכול למסור אותה לממשלתי, וזה תוכן דבריו:
אינם חושבים לנכון לקבוע מספר גלובָּלי של עולים.
כן אין הוא רואה לנכון לקבוע תאריך אחרון.
יבררו בקשות מבחינה אינדיבידואלית בעין טובה, לא יעשו קשיים ולא יסחבו מתן הרישיונות. במיוחד הביע הסכמתם לעליית בני משפחות נפרדות ועסקנים ציונים בעבר ועובדי הצירות המקומיים.
יתייחסו טוב לבקשות צעירים שאין להם פה משפחות.
בדבר רופאים יצטרך לשאול דעת משרד הבריאות, וכאן ייקבע מקום עבודתם.

קראו עוד:

עליה וקליטה - קיבוץ גלויות
עלית יהודי תימן – "על כנפי נשרים" / "מרבד הקסמים"
מבצע עזרא ונחמיה – עליית יהודי עיראק
העליה ממזרח אירופה (פריט זה)
העליה מצפון אפריקה
מחנות העולים והמעברות
התיישבות העולים בראשית שנות החמישים
החינוך בישראל הצעירה