המנהיג הגדול ביותר שקם אי פעם לצרפת, נפוליון בונפרטה, נולד למשפחה ממוצא איטלקי באי קורסיקה ב-15 באוגוסט, 1769. את הכשרתו הצבאית קיבל בבתי ספר צבאיים בבריין ובפאריס, הצטרף לצבא הצרפתי ב-1785, זמן קצר לפני פרוץ המהפכה הצרפתית (1789-1799) והיה עד לנפילת המונרכיה הצרפתית ב-1792. הוא מילא תפקיד חשוב בתבוסה שהנחילו הצרפתים לאנגלים בטולון בשנת 1793 וקיבל את הפיקוד על הארטילריה הצרפתית בפלישה לאיטליה ב-1974. אחרי שזכה בסדרת ניצחונות מבריקים על הצבא האוסטרי באיטליה, הוביל גנרל נפוליון את הכוח הצרפתי, שפלש למצרים ב-1798, נכנס לקהיר ואחר כך המשיך לעבר ירושלים. אירועים אלה עשו רושם אדיר על הציבור הצרפתי ונפוליון חזר לארצו כגיבור לאומי. באותה עת היתה צרפת ארץ ללא מנהיג למעלה מעשור שנים. מעמדו של ה"דירקטוריון" ששלט באותה עת בצרפת, היה רעוע ועמד לפני קריסה. בשנת 1799 החליף אותו ה"קונסולט" ונפוליון נתמנה לקונסול הראשון.

בשל הפופולריות העצומה לה זכה נפוליון, התיר לו העם הצרפתי, אשר הדיח את בית המלוכה של בורבון ב-1792, להכתיר עצמו לקיסר צרפת בקתדרלה נוטרדאם בפאריס ב-18 במאי 1804, מעמד שאליו הוזמן האפיפיור, כדי להכתירו. אולם, משהגיע רגע ההכתרה, נטל נפוליון את הכתר מידיו של האפיפיור והכתיר את עצמו. לדעתו, לא היה איש ראוי ממנו לעשות זאת.

חלומו של נפוליון להפוך את צרפת לאימפריה, החל קורם עור וגידים. הוא כבש ושלט על צרפת, הולנד ואיטליה, אבל ההתנגדות כלפיו באה מכיוון אוסטריה, אנגליה, רוסיה ופרוסיה. נפוליון תכנן לפלוש לאנגליה, תוכנית אותה הוא נאלץ לבטל, אבל הוא הנחיל מפלה לצבאות הרוסיים והאוסטריים בקרב אוסטרליץ, בדצמבר שנת 1805. אחר כך הביס את הפרוסים בקרב ינה בשנת 1806 ואת האוסטרים בקרב פרידלנד ב-1807. בנקודה זו כבר הצליח נפוליון להשיג את המטרה שהציב לעצמו, לשלוט בצורה אפקטיבית על שטח גדול של אירופה. באותה עת משל נפוליון על צרפת, פולין, איטליה וכל הארצות שביניהן, כולל אוסטריה והמדינות הגרמניות שהיו שייכות לאימפריה הרומית הקדושה.

ב-1810, כשסירבו הרוסים להצטרף למצור שהטיל נפוליון, החליט לפלוש לרוסיה. הוא הצליח לכבוש את מוסקווה בספטמבר 1812, אבל אחרי חורף קשה, שדילדל את קווי האספקה של צבאו, נאלץ נפוליון לסגת.

הכישלון הצבאי שספג היה תחילת קץ שלטונו. אוסטריה וגרמניה התמרדו נגדו, הוא סב על עקבותיו והאימפריה שבנה התמוטטה. ב-11 באפריל, 1814, וויתר נפוליון על כס המלכות ונאלץ לצאת לגלות באי אלבה. האדם ששלט כמעט על אירופה כולה, הפך עתה לדייר של אי קטן ומלא סלעים.

עזיבתו של נפוליון בשנת 1814, הותירה את צרפת במצב של תהו ובהו, שלא היה שונה הרבה מן המצב בתקופת המהפכה הצרפתית. מפתיע להווכח, כי בנקודה זאת שיקם בית המלוכה הבורבוני את כוחו וחזר לשלטון, אך ימיו של לואי השמונה עשר היו ספורים. הוא מלך על צרפת משך 10 חודשים בלבד.

נפוליון היה חסר מנוח בכל תקופת גלותו באי אלבה והחליט לחזור לארצו. הוא נתקבל בפאריס בזרועות פתוחות, בעיקר מטעמי נוסטלגיה, כי סימל את תהילת העבר של צרפת. משך תקופה קצרה של 100 ימים, שהחלו ב-10 במרץ 1815, נראה היה כאילו חזר השעון עשר שנים אחורה, אולם אויביו הישנים לא היו שבעי רצון משובו של נפוליון לשלטון. נפוליון ידע שימיו קצרים ועליו לפעול במהירות רבה, כדי לשקם את האימפריה. הוא הימר כי ניצחון מהיר יפיל את מדינות אירופה כקוביות דומינו. כוח גדול, שהיה מורכב מן הצבא הבריטי, הפרוסי וההולנדי בפיקודם של המצביא הפרוסי ג'בהרט ליברכט פון בלוצר (1742-1819), וארתור וולסליי הדוכס מוולינגטון (1769-1852), התארגן למשימה בבלגיה. כוחותיו של נפוליאון שהיו מצויידים היטב, הצליחו ליצור חיץ בין שני הצבאות שמנגד, זה של הגנרל הפרוסי וזה של האנגלי והוא הביס את הפרוסים בקרב בליגני ב-16 ביוני. הבריטים נסוגו לכפר קטן, על פרשת דרכים בשם ווטרלו, שם השיגם נפוליאון ב-17 ביוני. הוא תכנן לערוך מתקפה על ווטרלו ב-18 ביוני, אבל הגשם העז שניתך הקשה עליו להעביר את התותחים לעמדותיהם. בסופו של דבר החלה המתקפה ב-11 בבוקר והקרב הארוך ניטש במשך 10 שעות תמימות. למחרת, בבוקר ב-19 ביוני, הובס הכוח הצרפתי בקרב אכזרי, שמספר הנפגעים בו, מתים ופצועים, הגיע ל-50,000.

ווטרלו היתה אחת מנקודות המפנה החשובות בהיסטוריה של אירופה. אם היה נפוליון זוכה בקרב, הוא היה מצליח להקים מחדש את האימפריה הצרפתית ופעם נוספת עשויה הייתה צרפת להפוך לכוח דומיננטי באירופה ואפשר אולי בעולם כולו, לאורך המאה התשע עשרה כולה.

שוב לא זכתה צרפת לעולם בכוח ובהשפעה שהיו מנת חלקה תחת שלטון נפוליון. הוא איבד את האימפריה הצרפתית באירופה ואף מכר לארצות הברית שטח אדמה גדול - את מדינת לואיזיאנה בצפון אמריקה.

הקרב בווטרלו היה ציון דרך לתחילת עידן של יותר ממאה שנים, בו הפכה בריטניה למעצמה העולמית המובילה.

נפוליון עצמו שב לפאריס ואחרי ארבעה ימים בלבד נאלץ, בפעם השנייה בחייו, לוותר על כיסאו. הוא נכנע לבריטים, שכלאו אותו באי סנט הלנה, שבדרום האוקיינוס האטלנטי, שם חי עד יום מותו ממחלת הסרטן ב-8 במאי, 1821.

המורשת הגדולה ביותר שהותיר אחריו נפוליון לדורות הבאים, לא היו כיבושיו המפוארים וניצחונותיו בשדה הקרב, שהעניקו לצרפת תהילה רבה כל כך. תרומתו הגדולה ביותר היה קודקס נפוליון, מסמך מודרני של חוקים אזרחיים, שעיצבו מחדש, בצורה דרמטית, את מערכת המשפט בצרפת והשפיעו על מערכות משפטיות גם במדינות אחרות, שהיו תחת שלטונו. קודקס נפוליאון נותר עד עצם היום הזה ומהווה את התשתית לחוק הצרפתי.