ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן, נחשבים למדינאים האמריקניים הבולטים ביותר בתפקידם כנשיאי ארצות הברית.

לינקולן נולד למשפחה מחוסרת אמצעים בקנטקי ב-12 בפברואר 1809. בהיותו בן 19 עזר בבניית רפסודה, שהעבירה תוצרת חקלאית על הנהרות אוהיו ומיסיסיפי אל ניו אורלינס. בשנת 1830, יחד עם אביו, אמו החורגת ואחיו החורגים, עקרה המשפחה לאילינוי, שם עבד לינקולן בהקמת גדרות מאדני רכבת. ב-1831, עזב את הבית ועסק במגוון עבודות מזדמנות, החל ממלח על רפסודה ועד זבן בחנות. במהלך אותה תקופה השלים את לימודי המשפט.

בשנת 1834, נבחר לינקולן לבית המחוקקים של אילינוי ומילא מישרה זאת עד 1843. לינקולן היה לעורך דין ב-1837 ונבחר לקונגרס האמריקני ב-1846, שם שימש כהונה אחת לפני ששב לספרינגפילד אילינוי, כדי לעסוק בעריכת דין. הוא האמין בביטול העבדות ויצא נגד התופעה, התעמת פעמים רבות עם הסנטור סטיפן דוגלאס (1813-1861) בקשר לשאלה אם יש להפוך את העבדות לחוקית, בשטחים חדשים שהפכו למדינות. "חוק קנזס-נברסקה" אותו ניסח דוגלאס, ביטל את "פשרת מיסורי", שהגבילה את העבדות רק למדינות שבהן היתה קיימת משנת 1820.

נאומיו חוצבי הלהבות והפולמוסים שניהל לינקולן עם הסנטור דוגלאס, הפכו את לינקולן לדמות בולטת בארצו והמפלגה הרפובליקנית שזה עתה נוסדה, בחרה בו להתמודד נגד דוגלאס על מושב בסנט ב-1858. לינקולן הפסיד במרוץ, אך ב-1860 בחרו בו הרפובליקנים כמועמד של פשרה, למשרת נשיאה של ארצות הברית. באותה עת התפלגה המפלגה הדמוקרטית והעמידה למרוץ שני מועמדים, דוגלאס וג'ון ברקאינרידג, התפתחות פוליטית שהבטיחה את נצחונו של לינקולן בבחירות העתידיות.

ב-4 בפברואר 1861, זמן קצר אחרי שלינקולן נכנס לתפקידו, פרשו אחת עשרה מדינות הדרום מן האיחוד האמריקני והקימו את מדינות הקונפדרציה של אמריקה. המדינות הפורשות היו : אלבמה, ארקנסו, פלורידה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, צפון קרוליינה, מיסיסיפי ודרום קרוליינה. לינקולן נשבע לצאת למלחמה נגדן, כדי לאחד את ארצות הברית, אולם הקונפדרציה של המדינות הפורשות יזמה את הקרב הראשון נגד ארצות הברית, כשיצאה במתקפה על הצבא האמריקני בפורט סאמטר ב-12 באפריל, 1861 כשהיא מציתה את "מלחמת האזרחים" האמריקנית (1861-1865), מלחמה בין שתי השקפות שונות בתכלית. הצפון רצה שארצות הברית תישאר אומה אחת, הדרום ביקש שארצות הברית תהפוך לשתי מדינות נפרדות. בצעד היסטורי למען זכויות האזרח, ב-1 בינואר, 1863, הכריז לינקולן על ביטול העבדות ושנתיים של הטפות לרעיון הזה עשו את שלהן. ב-31 בינואר 1865, הפכה הכרזה זו לתיקון בחוקה האמריקאית.

על אף העליונות הצבאית והתעשייתית של מדינות האיחוד, ניצחו בקרב הראשון ביניהן, שהתקיים ב"בול רן" ב-21 ביולי, 1861, מדינות הקונפדרציה. במהלך השנתיים הבאות ניסו מדינות האיחוד לארגן מתקפה נגד הדרום, אבל המפקד הצבאי, שעמד בראש חילות מדינות הקונפדרציה, רוברט אדוארד לי (1807-1870), הצליח לבלום מתקפות אלה. לי לא חדל מאיומיו המעשיים לכבוש את וושינגטון הבירה, שעה שגדודי צבא מדינות הצפון לא הצליחו אפילו להגיע למרחק מתקפה הולם, שיהווה איום כלשהו על בירת מדינות הקונפדרציה, ריצ'מונד.

המגמה התהפכה ביולי 1863, בשני קרבות דמים. כוחותיו של הגנרל לי ניסו לפלוש לצפון ונעצרו בגטיסברג, פנסילווניה. מפקד כוחות האיחוד, יוליסס סימפסון גראנט (1822-1885), הצליח לכבוש את מעוז מדינות הקונפדרציה בוויקסברג מיסורי, על נהר המיסורי. בנקודת העימות בגטיסברג נשא אברהם לינקולן את הנאום הגדול ביותר שהושמע בתולדותיה של ארצות הברית.

לינקולן נשבע "כי אומה זו, שאלוהים עומד לנגד עיניה, תזכה מעכשיו ללידה מחודשת של חופש וכי הממשלה של העם, על ידי העם ולמען העם, לעולם לא תימחה מעל פני האדמה הזאת".

אברהם לינקולן זכה להגשים את חלומו ולאחד את מדינות ארצות הברית. לרוע המזל, הוא לא האריך ימים, כדי לקצור את פירות השלום הזה, שהושג בדם ובעמל רב כל כך. ב-15 באפריל, 1865 בעת שצפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון, התנקש בחייו שחקן מובטל, אוהד מדינות הקונפדרציה, ג'ון וויקס בות' (1838-1865).