תואר שהוענק לבישוף של העיר רומא.
עד למאה ה- 4 היה תוארו זהה לזה של הבישופים בערים אנטיוכיה, אלכסנדריה, ירושלים וקונסטנטינופול. אולם, מתוקף מעמדו המיוחד כממלא מקומו של פטרוס, תלמידו הנאמן של ישו (שהיה בעבר הבישוף של רומא), הוא קיבל, מהמאה ה- 4 ואילך, את התואר אפיפיור.
לאחר חורבן האימפריה הרומית המערבית, התחזק מעמדו של האפיפיור. הוא הנהיג את תהליך ההתנצרות במערב אירופה, והפך בהדרגה לראש הכנסייה הקתולית.