מוסד להשכלה, שמשמעותו בלטינית "התאגדות". הכוונה היא לאגודה של מורים או תלמידים, או לאגודה של מורים ותלמידים גם יחד.
בימי הביניים התפתחו רוב האוניברסיטאות מבתי- ספר שהתקיימו ליד מנזרים וכנסיות. גידול אוכלוסיית הערים, התגברות הרצון של אזרחים לרכוש השכלה וחוסר היכולת של בתי-הספר שליד הכנסיות והמנזרים לספק את צורכי האוכלוסייה – כל אלה תרמו לפיתוח האוניברסיטאות.
האוניברסיטה הראשונה באירופה קמה בעיר בולוניה שבאיטליה ב- 1088, והתפרסמה בלימודי משפטים. אוניברסיטאות אחרות התמחו בתחומי דעת אחרים. כך, לדוגמה, הייתה האוניברסיטה של סלרנו באיטליה מרכז חשוב ללימודי הרפואה.
התלמידים החלו ללמוד באוניברסיטה בהיותם בני 14 – 15. הם היו חייבים ללמוד בתחילה את "האומנויות החופשיות" – דקדוק לטיני, ספרות, אמנות הנאום, מוסיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה. רק חלק מהם המשיכו בלימודים גבוהים במקצועות כמו: תיאולוגיה, משפטים ורפואה. שפת ההוראה באוניברסיטאות הייתה לטינית.
מוסדות להשכלה גבוהה בישראל בשנת 2000
כמה מן האוניברסיטאות בארץ:
מוסדות לחינוך גבוה - האוניברסיטה העברית והטכניון
הטכניון
האוניברסיטה הפתוחה
אוניברסיטת תל-אביב
