בתכנית שעיבד אליהו גולומב לאחר מאורעות 1921 דובר על ארגון מגן שיקיף, בתוך חמש שנים, 20,000 איש, עם תקציב של 200,000 לא"י, רכש של 20,000 רובים, 10,000 אקדחים ו-100 מקלעים. לא היתה זו תכנית צנועה בהתחשב בנתוני היישוב דאז. הכוונה היתה להבטיח הגנה מקומית לכל נקודת יישוב יהודית ולהפוך כל מתיישב למגן האוחז בנשק. אך אילוצי ה"מאורעות", שהולידו את ה"הגנה", לא הספיקו כדי להתגבר על כל המכשלות והעכבות. התפתחות ה"הגנה" נבלמה כתוצאה מן הוויכוחים הפנימיים ביישוב ומנטיות יחדניות שהיו בו; וכמובן, בתנאי מחתרת לא היה ניתן לבצע פעולות רכש גלויות גם אילו עמדו כספים מספיקים לרשות ה"הגנה". אך גם מצבו הכלכלי של היישוב היה קשה, והקופה הציונית - ריקה. עד שלהי שנת 1922 נמשכו הלבטים וההתחבטויות סביב התכניות לארגון ה"הגנה" בכל הדרגים היישוביים והציוניים, ובסוף השנה הסתבר שהתפתחותה תהיה תלויה במידת התמסרותם של קומץ משוגעים לדבר ב"מרכז" (שנתמך על-ידי ההסתדרות ושעצם קיומו ביטא את היות ה"הגנה" ארגון מגן ארצי) ובנקודות היישוב השונות.

השנים 1929-1922 היו אפוא "השנים הרזות". על רקע אווירת הביטחון הכללי שהשתררה בארץ באותן שנים איבד עניין ה"הגנה" מדחיפותו ומחיוניותו. ההנהלה הציונית, שצידדה בלגאליזאציה של ה"הגנה", הפסיקה את התמיכה הכספית והמדינית בה.

"מועצת הערים"

בשנות העשרים היה מרכז ה"הגנה" אדם אחד, יוסף הכט, שהיה גם מקבל המשכורת היחיד בארגון מטעם הוועד הפועל של ההסתדרות. הכט ריכז סביבו מעין מטה, שעמו נמנו שלושת המפקדים של הערים הגדולות (ירושלים, תל אביב וחיפה), שהתכנס לעתים מזומנות ונקרא "מועצת הערים". המטכ"ל הראשון של ה"הגנה" הוא למעשה שעיבד את "חוקת ה'הגנה'" הראשונה (1925) ואת תכניות האימונים הראשונות (נשק קל ותרגילי סדר), והוא שיזם ואישר את רוב מבצעי ה"הגנה" באותה עת. כל פעילותו של הארגון התמקדה בערים הגדולות, שכן רק בהן אפשר היה לקיים גופים גדולים יחסית, שמנו כמאתיים עד שלוש מאות חברי "הגנה" רשומים. מתוך הקבוצות העירוניות אפשר היה לרכז חבורה מצומצמת של צעירים לביצוע פעולות מיוחדות. בעיקר התבלט בצמאון הפעולה שלו סניף ירושלים. בשנות העשרים דרכה ה"הגנה" במקום והיתה גוף קטן, נתון למרותם של קומץ מפקדים, ולעתים ללא פיקוח ציבורי או מדיני.

קראו עוד מאמרים מתוך הפרק "התפתחות ארגוני המגן והמחתרת":

חלק א' - משמירה ו"גדודים" סדירים להגנה עצמית
חלק ב' - ארגון ה"הגנה" במרות הסתדרות העובדים הכללית (1930-1920)
חלק ג' - בין "מאורעות" ל"מאורעות": "השנים הרזות" של ה"הגנה" (פריט זה)
חלק ד' - התארגנות ה"הגנה" אחרי מאורעות תרפ"ט כארגון כלל-יישובי והפילוג (1936-1929)
חלק ה' - שנות השיתוף והלגאליות למחצה (1939-1936)
חלק ו' - משיתוף ל"מאבק צמוד"
חלק ז' - התמורות בהתגבשות הכוח הצבאי במלחמת העולם השנייה (1945-1939)
חלק ח' - ה"הגנה" בתקופת "המאבק" (1946-1945)
חלק ט' - היערכות ה"הגנה" ופעולותיה מפירוק "תנועת המרי" ועד החלטת ה"חלוקה"
חלק י' - מארגון הגנה ב' " ל"ארגון צבאי לאומי" רוויזיוניסטי (1939-1931)
חלק י"א - התפתחות האצ"ל בארץ ובגולה עד מלחמת העולם השנייה
חלק י"ב - משיתוף פעולה ל"מרד" - האצ"ל ולח"י במחתרת "עמוקה"