"הכרזת המרד"

בסוף שנת 1943 חל שינוי רב חשיבות בפיקוד האצ"ל. אחרי שהפיקוד הועבר מידי יעקב מרידור לידי מנחם בגין פרסם הארגון ב-1 בפברואר 1944 את "הכרזת המרד", שתבעה לצאת לאלתר למאבק אלים ולמרי אזרחי באדמיניסטראציה הבריטית כדי להביא להקמת מדינה עברית. למעשה הלך בכך האצ"ל בעקבות הלח"י, אך לא הפליג בקיצוניות כמו ארגון המחתרת הקטן ממנו. לח"י עבר עתה גם הוא מטרור אישי (ששיאו היה רצח הלורד מוין בקהיר בנובמבר 1944) להתקפות על יעדים צבאיים ואזרחיים.

האצ"ל פתח בשורה של מעשי חבלה נגד מוסדות שלטון אזרחי בריטי, ולקראת תום המלחמה החל בפעולות חבלה נגד יעדים צבאיים. בתוך כך התרחבה פעילותו בתחום הרכש, הארגון והפעולה המדינית והדיפלומאטית באירופה ובארצות-הברית. פעולות האצ"ל נועדו לפגוע ביוקרתה של בריטניה ולהפוך את הנוכחות הבריטית בארץ למעמסה בלתי אפשרית לממשלה ולדעת הקהל וכן לרכוש אהדה למאבק הלאומי הציוני בארץ-ישראל. כארגון מחתרת שעורפו היה האוכלוסייה העירונית והמושבות הגדולות היה האצ"ל משוחרר מן המגבלות והסייגים שהוטלו על ה"הגנה". הוא היה ריבוני, משולל אינטרסים ואספקטים חברתיים ומשקיים, מייצג רק את עצמו ואת השקפת עולמו, ולכן יכול לכוון את פעילותו על-פי מיטב השיקולים המבצעיים והמדיניים שלו. המפקדה שלו היתה משוחררת מאחריות פוליטית ומזיקה למערכת המדינית-הדיפלומאטית הציונית, והוא גילה חשדנות עמוקה כלפי המדיניות הבריטית ויחס של איבה בלתי מתפשרת אליה, כתוצאה ממדיניות "הספר הלבן" הקשוחה שהיתה נהוגה בימי השואה. כן נוצרה בו שנאה עמוקה לבריטים בעקבות המאבק האלים וגילוייו היום-יומיים. האצ"ל יזם שורה ארוכה של פעולות חבלה ופיגוע שחלקן נועד לבסס את מעמדו ואת כוחו, וחלקם נעשה מתוך הנחה שיפעילו לחץ מדיני על ממשלת בריטניה ועל דעת הקהל בעולם המערבי. עובדת היותו ארגון מחתרת חסר משאבים כפתה עליו מגבלה שהתאימה לאידיאולוגיה המוצהרת שלו, כלומר, אקטיביזם בתחום אחד ויחיד, בלי שיוכל לפעול בצורה משולבת או לבחור בין אופציות פעולה שונות.

אצ"ל ולח"י ערב החלטת ה"חלוקה"

בשנות המאבק גדל האצ"ל, הרחיב את תחומי פעילותו החמושה וביצע שרשרת ארוכה של פעולות חבלה וטרור שגילו כושר ביצוע נועז ודבקות אישית במטרה. מטרת כל הפעולות הללו שבוצעו בשנים 1947-1945 היתה לשכנע את בריטניה להכריז על הסתלקותה מארץ-ישראל המערבית כדי לאפשר הקמת מדינה יהודית ריבונית.

כשפנתה בריטניה למליאת עצרת האומות המאוחדות כדי שזו תדון בעניינה של ארץ-ישראל, ניצבו האצ"ל ולח"י בפני מצב חדש לחלוטין, שלקראתו לא היו ערוכים ולא יכלו להיערך, האצ"ל מנה אז כ-3,000 אנשי שורה, שליש מהם אנשי חיל הקרב, ולהם 180 רובים, 100 תת-מקלעים ועוד כלי נשק אחרים, ואילו לח"י מנה כ-700-600 חברים רשומים, ולהם כמה עשרות רובים, 20 תת-מקלעים וכלי נשק אחרים, ושני הארגונים עדיין סבורים היו שהחזית העיקרית היא החזית הבריטית; כשהתברר להם שהחזית נעשית לחזית הערבית, גם אז נשארו, למשך פרק זמן מסוים, מעוגנים בהנחה שמדובר בפרק חדש של "מהומות" או "מאורעות", שדי יהיה בפעולות הרתעה רחבות היקף כדי לעצור אותן, ולא במלחמה כוללת. עלייתם של ארגונים אלה מן המחתרת היתה לפיכך איטית יותר, והפוטנציאל של הכוח הצבאי הלוחם שלהם - קטן בהרבה מזה של ה"הגנה". המתח והאיבה ואי-האמון כלפי היישוב המאורגן ומוסדות "המדינה שבדרך" היו יסוד דומינאנטי שצפן בחובו התנגשויות אלימות בתקופת המעבר.

קראו עוד מאמרים מתוך הפרק "התפתחות ארגוני המגן והמחתרת":

חלק א' - משמירה ו"גדודים" סדירים להגנה עצמית
חלק ב' - ארגון ה"הגנה" במרות הסתדרות העובדים הכללית (1930-1920)
חלק ג' - בין "מאורעות" ל"מאורעות": "השנים הרזות" של ה"הגנה"
חלק ד' - התארגנות ה"הגנה" אחרי מאורעות תרפ"ט כארגון כלל-יישובי והפילוג (1936-1929)
חלק ה' - שנות השיתוף והלגאליות למחצה (1939-1936)
חלק ו' - משיתוף ל"מאבק צמוד"
חלק ז' - התמורות בהתגבשות הכוח הצבאי במלחמת העולם השנייה (1945-1939)
חלק ח' - ה"הגנה" בתקופת "המאבק" (1946-1945)
חלק ט' - היערכות ה"הגנה" ופעולותיה מפירוק "תנועת המרי" ועד החלטת ה"חלוקה"
חלק י' - מארגון הגנה ב' " ל"ארגון צבאי לאומי" רוויזיוניסטי (1939-1931)
חלק י"א - התפתחות האצ"ל בארץ ובגולה עד מלחמת העולם השנייה
חלק י"ב - משיתוף פעולה ל"מרד" - האצ"ל ולח"י במחתרת "עמוקה" (פריט זה)