כללי

מסגד הוא בית תפילה מוסלמי – בערבית "מסג'יד", כלומר – בית סגידה, בית תפילה. במסגד המוסלמים מתפללים בציבור ושומעים דרשות ביום שישי – היום הקדוש למוסלמים. בשעת התפילה פונים המתפללים לכיוון העיר מֶכָּה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם. המסגד משמש גם לצרכים קהילתיים שונים.

לרוב המסגדים כיפה וצריח הקרוי "מינָרֶט". במסגד אין בדרך-כלל שום רהיט, ואין בו ציורים או פסלים בגלל האיסור של הדת המוסלמית לתאר דמויות. קירות המסגד מעוטרים על-פי רוב בקישוטים גיאומטריים ובכתובות בערבית.

שלושת המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם נמצאים – לפי סדר קדושתם – בערים מכה, מדינה וירושלים.



 

קירות פסיפס

רצפות פסיפס נעשו בארץ ישראל במאות 7-4 לספירה בהשפעת האמנות הרומית, ואילו קישוטי קירות בפסיפס נעשו בארץ במאות 11-8 בהשפעת האמנות המוסלמית. בתקופה המוסלמית הראשונה קישטו הערבים את קירות המבנים בפסיפסים.

בשונה מרצפות הפסיפס, שהיו עשויים בדרך-כלל מקוביות אבן, היו קירות הפסיפס עשויות מקוביות זכוכית. בשל שבירותה של הזכוכית נהרסו קירות הפסיפס במהלך השנים, בעיקר באותם מקרים שבהם שימש פסיפס זכוכית לעיטור ולציפוי קירות חיצוניים.