במהלכה של מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1916-1915, ביצעו טורקים רצח בקרב הארמנים. מספר הקורבנות אינו ידוע, וההערכות נעות בין מאות אלפים ועד יותר ממיליון. הארמנים טוענים כי מדובר בג'נוסייד, רצח עם שיטתי ומכוון שבוצע בידי האימפריה העות'מאנית והוא נועד לחסל את העם הארמני. לעומתם טוענות ממשלות טורקיה המודרנית כי גם אם נהרגו ארמנים רבים באותן שנים, מדובר באחת מטרגדיות רבות שנגרמו בשל מלחמת העולם הראשונה, ואין זה נכון שהשלטונות הטורקים ניסו לחסל את העם הארמני.

כיום נושא זה רגיש מאוד - גם לארמנים וגם לטורקים. לטרגדיה הארמנית נודעה השפעה על חברי ניל"י, רשת הריגול היהודית שהוקמה בזכרון יעקב בימי מלחמת העולם הראשונה וביקשה לסייע לבריטים נגד העות'מאנים.

במאה ה-19 חיו רוב בני העם הארמני תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ומיעוטם - בתחומי רוסיה ואירן. הארמנים הם נוצרים באמונתם, וכמו שאר הקבוצות הדתיות באימפריה העות'מאנית, היה בידיהם החופש לנהל את ענייני אמונתם ואת ענייני החינוך והתרבות שלהם. הסולטאן העות'מאני הכיר בפטריארך הארמני, כוהן הדת הראשי של הארמנים, כמי שעומד בראשה של קהילה זאת.

גילויי הלאומיות בקרב עמי אירופה, ובעיקר בקרב עמי הבלקן, חילחלו גם אל הארמנים אשר החלו לטפח שאיפות לאומיות. הם ניצלו את חולשתה של האימפריה העות'מאנית, ובשנת 1894 החלו בפעולות התנגדות מזוינות לשלטון העות'מאני, אשר הגיב ביד קשה.

בעת מלחמת העולם הראשונה ביטאו חלק מן הארמנים תמיכה באימפריה העות'מאנית, ואחרים הביעו תמיכה ברוסיה מתוך תקווה כי זו תסייע להם להגיע לעצמאות. כאשר הובס הצבא הטורקי בכמה קרבות מול רוסיה, תלה השלטון את אשמת התבוסה בבגידה של הארמנים. היה זה האות למסע של טבח בעם הארמני, אשר החל ב-24 באפריל 1915. עד היום מציין העם הארמני יום זה כיום הזיכרון השנתי לרצח בניו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה זנחו מעצמות המערב את הארמנים: הם לא קיבלו עצמאות, והפליטים לא הורשו לחזור לבתיהם ולא קיבלו פיצויים מממשלת טורקיה. בשנת 1922 קמה רפובליקה סובייטית ארמנית קטנה בתחומי ברית המועצות, ובשנת 1991, לאחר קריסת ברית המועצות, הוקמה רפובליקה ארמנית עצמאית שכיום חיים בה כשלושה מיליון ארמנים. כשלושה מיליון וחצי ארמנים נוספים מפוזרים במדינות שונות בעולם. קהילה ארמנית מצויה גם בירושלים.