רצח פוליטי מצית מלחמה

שתי יריות אקדח ב-28 ביוני 1914 שבהן הרג גברילו פרינציפ, אזרח סרבי לאומני-קנאי, את פרנץ פרדיננד, יורש העצר האוסטרו-הונגרי, ואת אשתו, הן שהציתו את מלחמת העולם הראשונה. יורש העצר נרצח בעת ביקור רשמי בעיר סרייבו, בירת בוסניה, שהייתה באותה תקופה בשליטת אוסטרו-הונגריה. תושבי סרייבו - סלבים במוצאם - אהדו את סרביה, המדינה השכנה הסלבית, שהייתה, כאמור, עצמאית ולא את הקיסרות האוסטרו-הונגרית ששלטה בהם.

ממשלת אוסטרו-הונגריה הטילה על סרביה את האשמה לרצח והציבה לה אולטימטום - התראה אחרונה, מלווה איום - ובו כמה דרישות: לפרק את האגודות הלאומיות, להטיל פיקוח על העיתונות, ולתת אפשרות לנציגי אוסטריה לחקור את הרצח. באולטימטום הודגש כי אם לא ימולאו הדרישות, תכריז אוסטריה מלחמה על סרביה. הסרבים הסכימו לקבל את מרבית הדרישות פרט לראשונה, ואז הכריזה אוסטריה על מלחמה בסרביה (8 ביולי 1914). בעקבות מעשה זה החלה מערכת הבריתות האירופית לפעול, ותוך כחודש היו כל מעצמות אירופה מעורבות במלחמה.

בפרוץ המלחמה ניצבו זה מול זה שני גושים של מדינות אירופה:
מדינות המרכז - גרמניה, אוסטרו-הונגריה, האימפריה העות'מאנית ובולגריה, ומולן מדינות ההסכמה - רוסיה, בריטניה וצרפת. במהלך המלחמה הצטרפו עוד מדינות לכל אחד מן הגושים (מפה: הגושים היריבים במלחמת העולם הראשונה, 1918-1914). המלחמה שהתלקחה הייתה קשה ונמשכה ארבע שנים (1918-1914).

המלחמה מתפשטת אל מחוץ לגבולות אירופה

המדינות גייסו את לוחמיהן ושלחו אותם לחזית, וההנחה הייתה כי זו תהיה מלחמה קצרה, "מלחמה שתשים קץ למלחמות", וכי במהרה ישובו הלוחמים לבתיהם. במדינות רבות קראו המגויסים: "נחזור הביתה לפני חג המולד, עם תום המלחמה." הם התכוונו לחג המולד של 1914, אבל לא כך התנהלה המלחמה. היא נמשכה ארבע שנים ותבעה קורבנות כבדים.

החזית העיקרית במלחמת העולם הראשונה הייתה במערב אירופה, בשטחיהן של בלגיה וצרפת שגרמניה פלשה אליהן. הכוחות הגרמנים הפולשים נבלמו על נהר המרן, במרחק כ-40 ק"מ מפריס, ומאז התנהלה המלחמה כמלחמת חפירות נייחת עם תזוזת כוחות מוגבלת, לאורך כ-760 ק"מ. מלחמת החפירות הייתה מלחמת התשה אכזרית וממושכת, ושום צד לא הצליח להשיג הכרעה. גם במזרח אירופה נוצר קו חזית לאורך מאות קילומטרים, בין הים הבלטי לים השחור, וגם בו התנהלה מלחמת התשה נייחת. המטרה המרכזית של שני הצדדים במלחמת התשה זאת הייתה לשרוד. תוכניתם של מפקדי הצבאות בשני הגושים היריבים - לערוך מתקפה שבה תושג הכרעה במהירות - התבדתה, והמלחמה הייתה למלחמת מגננה ממושכת אשר תבעה קורבנות רבים.

לעומת החזית באירופה - בחזית המזרח התיכון, שבה לחמו מדינות ההסכמה נגד האימפריה העות'מאנית, הושגה הכרעה לאחר קרבות קשים. עוד קודם להכרעה הצבאית חתמו צרפת ובריטניה על הסכם הדדי חשאי ובו חילקו שטחים באימפריה העות'מאנית בין מדינות ההסכמה. ההסכם שנחתם ב-1916 נקרא "הסכם סייקס-פיקו", והוא נושא את שמותיהם של מרק סייקס ממשרד החוץ הבריטי וג'ורג' פיקו ממשרד החוץ הצרפתי.

במהלך המלחמה בחזית המזרח התיכון הכריעו כוחות בריטניה את האימפריה העות'מאנית. ב-1916 הם כבשו את חצי האי סיני, ומשם המשיכו צפונה, ובשנים 1918-1917 הם כבשו את ארץ ישראל. עוד טרם כיבושה של ארץ ישראל על ידי הכוחות הבריטיים, פירסם שר החוץ הבריטי את "הצהרת בלפור" - מסמך המתייחס באהדה לשאיפותיהם של הציונים בארץ ישראל.

מהפכה מתחוללת ברוסיה בעיצומה של המלחמה

גם בחזית הרוסית שרר מצב חמור: מיליוני חיילים נהרגו, רוסיה איבדה שטחים, האזרחים סבלו מרעב עקב מחסור במזון, והמורל בקרב האוכלוסייה כולה היה נמוך. כמו בשאר מדינות אירופה - גם ברוסיה גרמה המלחמה להחמרת המצב הכלכלי, שהיה רעוע עוד טרם כניסתה למלחמה. התסיסה שהייתה בקרב איכרים ופועלים עוד לפני המלחמה הלכה וגברה, ועמה גבר גם חוסר האמון בשלטון. בפברואר 1917 התחוללה ברוסיה מהפכה, הוקמה ממשלה דמוקרטית זמנית, והצאר ניקולאי השני הודח מן השלטון.

הממשלה הזמנית ברוסיה שקלה לפרוש מן המלחמה כדי להתמסר לפתרון בעיותיה של המדינה. צעד זה היה למורת רוחן של צרפת ובריטניה, בעלות בריתה של רוסיה. גרמניה, לעומתן, עודדה אותו: כדי לזרז את יציאתה של רוסיה מן המלחמה סייעה גרמניה לוולדימיר איליץ' לנין - מנהיג הסיעה הבולשביקית, סיעת הרוב של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית - לשוב לרוסיה מהגלות בשוויץ. לנין היה ממתנגדי המלחמה והוא ביקש לערוך מהפכה ולהעביר את השלטון לידי הבולשביקים, להוציא את רוסיה מן המלחמה ולפעול לשיפור מצבו של העם הרוסי. יוזמה זאת של גרמניה הניבה את הפירות שלהם ציפתה.

בלילה שבין ה-24 ל-25 באוקטובר 1917 התחוללה ברוסיה מהפכה, כמעט ללא אלימות ובלי שפיכות דמים. את המהפכנים הובילה הסיעה הבולשביקית, שבראשה עמד לנין. הבולשביקים שאפו לשנות את המבנה הכלכלי והחברתי של המדינה באמצעות הלאמת קרקעות ובנקים (כלומר, הפקעתם מידי בעליהם והעברתם לידי המדינה), ביטול הרכוש הפרטי, פיקוח על הייצור וחלוקת אדמות לאיכרים. הם תכננו לשנות את המבנה הפוליטי של רוסיה: להפוך את רוסיה המונרכית בראשה עומד שליט יחיד, הצאר, לרפובליקה סובייטית, כלומר, רפובליקה שבה השלטון נתון בידי סובייטים - מועצות המורכבות מנציגי תנועות מהפכניות. תוכנן כי במועצות ישתתפו נציגים של הפועלים, האיכרים והחיילים.

הבולשביקים הכריזו על רצונם לשים קץ למלחמה ופעלו בשם הסיסמה שטבע לנין: "שלטון למועצות, אדמה לאיכרים, לחם לנצרכים ושלום לכול!". בסיוע יחידות צבא ופועלים תפסו לנין והבולשביקים את השלטון והקימו ממשלה חדשה. לנין היה לראש הממשלה, טרוצקי מונה לשר החוץ וסטלין - לשר לענייני הלאומים.

הממשלה החדשה חתרה להגשמת האידיאולוגיה של קרל מרקס. היא רצתה להגיע למצב שבו תבוטל הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, כלומר, על האדמות, המפעלים וההון הפרטי. מנהיגי המהפכה קיוו לחסל את ההבדלים בין המעמדות בחברה וביקשו לבנות "עולם חדש" המבוסס על שוויון ועל צדק חברתי.

הבולשביקים חתמו על הסכם שלום עם גרמניה ואוסטריה, הסכם ברסט-ליטובסק, ורוסיה פרשה מן המלחמה (3 במרס 1918). הסכם זה כלל ויתור הדדי על פיצויים וויתור של רוסיה על שטחים נרחבים. לנין טען כי היה צורך בהסכם זה כדי להבטיח את הצלחת המהפכה. פרישתה של רוסיה מן המלחמה סייעה למדינות המרכז.

ארצות הברית מצטרפת למלחמה

כשנתיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה, באפריל 1917, הצטרפה ארצות הברית למדינות ההסכמה, והדבר הכריע את הכף לטובת מדינות ההסכמה. עד אז שמרה ארצות הברית על מדיניות ניטרלית, אולם מלחמת צוללות ללא הגבלות, כנגד כל כלי שיט, אשר גרמניה החלה בה בשנת 1917, הייתה אחד הגורמים אשר זירזו את כניסתה של ארצות הברית למלחמה. במהלך מלחמת הצוללות הוטבעו אוניות רבות ובכללן גם אוניות אמריקניות. במיוחד נודע סיפורה של אוניית הנוסעים הבריטית לוזיטניה אשר הוטבעה, ו-1,200 מנוסעיה, ובהם 128 אזרחים אמריקנים, נספו - עובדה אשר יצרה אווירה קשה בדעת הקהל האמריקנית. עם זאת יש לציין כי מלבד נוסעים נשאה האונייה על סיפונה גם נשק לבריטניה.

להצטרפותה של ארצות הברית למלחמה היה גם מניע כלכלי. מלחמת הצוללות פגעה בסחר הימי ובכך פגעה בקשרי המסחר של ארצות הברית עם בריטניה, וגרמה לה נזק כלכלי כבד. היה חשש כי כספים רבים שהושקעו בקשרים כלכליים אלה, במיוחד עם בריטניה, ירדו לטמיון.

גם למהפכה הדמוקרטית שהתחוללה ברוסיה בפברואר 1917 היה משקל רב בשיקוליה של ארצות הברית להצטרף למלחמה. ארצות הברית קיוותה כי רוסיה תהפוך למדינה דמוקרטית, בניגוד למשטר שהיה בה בימי הצאר. עם כניסתה של ארצות הברית למלחמה הכריז הנשיא וודרו וילסון: "אנו נלחמים כדי לעשות את העולם מקום בטוח למען הדמוקרטיה." כך העניק וילסון להצטרפותה של ארצות הברית למלחמה הסבר אידיאולוגי - הגנה על הדמוקרטיה. בריטניה וצרפת היו מדינות דמוקרטיות שארצות הברית רצתה לסייע להן, וגם ברוסיה שלטה באותה תקופה ממשלה דמוקרטית. מנגד עמדו המשטרים המלוכניים של מדינות המרכז, והבולטות שבהן - גרמניה ואוסטרו-הונגריה, ובה ההבדלים בין החזית לעורף - מטושטשים.

העורף בימי מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמה שדרשה מן המדינות הלוחמות את מרב משאביהן - את כוח האדם שלהן, את הייצור החקלאי במדינה ואת הייצור התעשייתי. במשך ארבע שנים תמימות השפיעה המלחמה על כל תושבי המדינות, אזרחים כלוחמים. שאלות חברתיות, פוליטיות, כלכליות, טכנולוגיות וצבאיות היו כרוכות זו בזו. משום כך הייתה זו מלחמה טוטלית - מלחמה כוללת הקשורה לכל תחומי החיים, ובה ההבדלים בין החזית לעורף - מטושטשים. המלחמה התאפיינה בהתגייסות של החזית והעורף גם יחד למאמץ המלחמתי. הלוחמים גויסו לתקופה בלתי מוגבלת, וכך נעדרו מעבודתם חלק גדול מהעובדים בחקלאות ובתעשייה. בכמה מן המדינות הלוחמות, כמו צרפת, אוסטריה ורוסיה, נוצר מחסור במזון ואף בתחמושת. כלכלת המדינה הייתה צריכה לספק הן את צורכי הלוחמים והן את צורכי העורף. וכך גויסה אף הכלכלה והייתה לכלכלת מלחמה.

בכלכלת מלחמה הייצור מוגבר והוא מתרכז בצורכי המלחמה - ייצור נשק ותחמושת ואספקה לחיילים. גיוסם של רבים לשירות הצבאי גורם לביקוש רב לידיים עובדות כדי לספק את צורכי החזית והעורף. אבל בגלל הייצור המוגבר לצורכי המלחמה מידרדר מצבה של האוכלוסייה בעורף: נוצר מחסור במוצרים רבים בשווקים - התוצרת מועטה והמחירים גבוהים. לדוגמה - בחורף של שנת 1917-1916 נאלצו מדינות אירופה לקבוע לתושביהן הקצבות מזון שכללו מנות של לחם ותפוחי אדמה. מחסור מוחלט היה בגבינה, בבשר, בשומן ובסבון. תושבים מן הערים ניסו לקשור קשרים עם חקלאים בכפרים ולקנות את המוצרים ישירות ממשקיהם, דבר שגרם להתפתחותו של שוק שחור - מסחר שהתקיים בניגוד לחוק ובמחירים גבוהים מן המחירים שנקבעו במדינה.

התארכותה של המלחמה וגיוסם של הגברים לתקופה ארוכה גרמו לכך שנשים נכנסו לתחומי עיסוק גבריים מובהקים, ולדוגמה: הוקם חיל עזר של נשים, ונשים החלו לשרת כאחיות בצבא, כנהגות אמבולנסים וכדומה. נשים רבות הצטרפו למעגל העבודה בתעשייה הכבדה - תעשיית הנשק והתחמושת ותעשיית המתכת. היו אף נשים שפנו לעסוק בעבודות חקלאיות במקום הגברים המגויסים, וכן השתלבו הנשים בעבודות פקידות ובתחבורה הציבורית וטיפלו בפצועים שבעורף. המלחמה טשטשה את ההבחנה בין מקצועות "גבריים" למקצועות "נשיים", ויש הטוענים כי שנות המלחמה היטיבו עם הנשים: שכרן שופר, ובעקבותיו - רמת החיים שלהן. כך הייתה דווקא המלחמה שלב חשוב בתהליך שחרור האישה - אם כי משחלפה המלחמה נדחקו הנשים שוב לעיסוקים המסורתיים שאיפיינו אותן.

במהלך המלחמה הוחל השימוש בטכנולוגיות לחימה חדישות. בעוד שבתחילת המלחמה היה חיל הפרשים אחד מן החילות החשובים, הרי במהלכה החלו הצדדים הלוחמים להשתמש בטנקים, במטוסים ובצוללות. התותחים והמרגמות היו כלי הנשק החשובים במלחמת החפירות, המטוסים הופעלו לצורכי סיור וריגול ולאחר מכן גם לצורכי תקיפה, והטנקים, שהוכנסו לשימוש בשנת 1917, היו גורם מכריע בקרבות היבשה. במלחמה זאת הופעלו לראשונה אמצעי לוחמה המוניים כגון מקלעים אוטומטיים וחומרים כימיים, שהגרמנים השתמשו בהם.

מרכיב חשוב במלחמה זאת היה התעמולה: כל אחת מהמדינות השתמשה בתעמולה כדי לחזק את אוכלוסייתה ואת לוחמיה ולערער את רוחו ואת כוח עמידתו של האויב. הפצת שמועות, פרסום ידיעות בעיתון, הפצת קריקטורות והטלת כרוזים ממטוסים לחפירות האויב - כל אלה הם רק דוגמאות לחלקה של התעמולה במלחמה.

לחלקים נוספים של המאמר:

"המלחמה הגדולה" - 1918-1914 : רוחות מלחמה
"המלחמה הגדולה" - 1918-1914 : מלחמת עולם (פריט זה)
"המלחמה הגדולה" - 1918-1914 : סדר עולמי חדש