חובות שבין אדם לאלוהיו : מצוות המילה

ביהדות

המילה היא המצווה הראשונה שאברהם וזרעו אחריו צוו בה: ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲך, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר. יא וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. יב וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר--לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת--וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. יג הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ; וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם. יד וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ: אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר ("בראשית" יז).

צאצאיו של אברהם מצווים, אם כן, למול את בניהם ולסמל בכך את מחוייבותם לברית שנכרתה בין אלוהים לבין עם ישראל; התורה קובעת עונש חמור לעוברים על מצוות המילה.

ברית המילה, המכונה "כניסה בבריתו של אברהם אבינו", מציינת את השתייכותו של התינוק לקהל עובדי אלוהים מתוך בני ישראל. חשיבותה מתבטאת בקביעת חז"ל, שאם התינוק בריא וניתן למול אותו ביומו השמיני, יש לעשות זאת אף אם מלאו לו שמונה ימים ביום הכיפורים או בשבת.

בנצרות

הנצרות ביטלה את חובת המילה, שקיימו הנוצרים הראשונים, בשל היותם חלק מן הציבור היהודי. ההצדקה לביטול חובה זו ניתנת באמצעות פרשנות לתולדות חיי אברהם, כפי שהם מסופרים בתורה. הנצרות טוענת, כי אלוהים בירך את אברהם בשל אמונתו המונותיאיסטית, לפני שציווה עליו את המילה. סדר אירועים זה מבטא את ההעדפה האלוהית של אמונה על פני קיום מצוות המילה.

באסלאם

באסלאם חייב כל גבר במילה. מצווה זו אינה נזכרת בקֻרְאָן, אלא בחָדִית', המספר שהנביא עצמו נולד נימול. על-פי המסורת המוסלמית, גם אברהם נימול בהיותו בן 80 שנה.

על המוסלמים למול את בניהם לפני הגיעם לגיל 13, ורובם מלים את בניהם בינקותם. משמעות המילה באסלאם היא הליכה בדרכו של הנביא.

לחלקים נוספים של הפרק: