הבולשביקים תופסים את השלטון

לקראת סופה של מלחמת העולם הראשונה החמיר המצב בחזית הרוסית: מיליוני חיילים נהרגו, המדינה איבדה שטחים רבים והאזרחים סבלו מרעב עקב מחסור במזון. המורל בקרב האוכלוסייה כולה היה נמוך.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, בלילה שבין ה-24 ל-25 באוקטובר 1917, התחוללה ברוסיה מהפכה. המהפכה התרחשה כמעט ללא אלימות וללא שפיכות דמים. את המהפכנים הבולשביקים הנהיג ולדימיר איליץ' לנין. הבולשביקים שאפו לשנות את המבנה הכלכלי והחברתי של המדינה באמצעות הלאמת קרקעות ובנקים, ביטול הרכוש הפרטי, פיקוח על הייצור וחלוקת אדמות לאיכרים. הם תכננו לשנות את המבנה הפוליטי של רוסיה ולהפוך אותה לרפובליקה סובייטית, כלומר, רפובליקה שבה השלטון נתון בידי מועצות נבחרות - סובייטים. במועצות השתתפו נציגיהם של הפועלים, האיכרים והחיילים. כן הכריזו הבולשביקים על רצונם לשים קץ למלחמה. שאיפות אלו הוצגו בסיסמתו של לנין: "שלטון למועצות, אדמה לאיכרים, לחם לנצרכים ושלום לכול!"

בסיוע יחידות צבא ופועלים תפסו לנין והבולשביקים את השלטון והקימו ממשלה חדשה. לנין היה לראש ממשלה, טרוצקי מונה לשר החוץ וסטלין - לשר לענייני לאומים. הבולשביקים חתמו הסכם שלום עם גרמניה ופרשו מן המלחמה (מרס 1918). הממשלה החדשה חתרה להגשמת האידיאולוגיה של קרל מרקס. היא רצתה להגיע למצב שבו תבוטל הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, כלומר, על האדמות, המפעלים וההון הפרטי. מנהיגי המהפכה קיוו לחסל את ההבדלים בין המעמדות בחברה וביקשו לבנות "עולם חדש" המבוסס על שוויון ועל צדק חברתי.

מלחמת אזרחים בעקבות המהפכה

מתנגדיה של המהפכה מבית ומחוץ היו רבים והמדינה נסחפה למלחמת אזרחים שנמשכה שלוש שנים ותבעה קורבנות רבים (1921-1918). בנות בריתה של רוסיה בעת מלחמת העולם הראשונה חששו מן המשטר החדש שקם בה ומשאיפתו להביא את המהפכה לכל מקום. נוסף על כך שרר בין המדינות הללו כעס רב על שרוסיה פרשה מן המלחמה ונטשה את בנות בריתה. מסיבה זאת התערבו יפן, צרפת ובריטניה במלחמת האזרחים ברוסיה ולחמו לצידם של מתנגדי הבולשביקים.

הפחד מן המשטר החדש והבלתי מוכר שרר גם בקרב אזרחי רוסיה שתמכו בשלטון הצאר. מכיוון שבבחירות שנערכו בסוף 1917 זכו הבולשביקים רק בעשרים וחמישה אחוזים מקולות הבוחרים, השתלט לנין בכוח על מוסדות המדינה. הוא הגביל את חופש העיתונות בכך שאסר הפצת עיתונים רבים במדינה, ואיים בסגירת עיתונים שיקראו להתנגדות לממשלה החדשה. עיתון המפלגה הבולשביקית, "פרבדה", הופקד על מסירת הידיעות החדשותיות, והמאמרים שהופיעו בו ביטאו את הקו הפוליטי של מנהיגי המפלגה.

טרוצקי החל לארגן מחדש את הצבא הרוסי שזה עתה נחלץ ממלחמה קשה וממושכת. הוא הכריז על גיוס חובה והקים את "הצבא האדום". המתנגדים למהפכה החלו לארגן צבא משלהם וכינו אותו "הצבא הלבן". גדודי החיילים של "הצבא האדום" הביסו את אויביהם מבית - "הצבא הלבן", ואת אויביהם מחוץ - הצבאות שפלשו לרוסיה. במהלך מלחמת האזרחים הבולשביקים הוציאו להורג ללא משפט את הצאר ואת בני משפחתו.

לנין משליט את האידיאולוגיה בכוח הזרוע

הבולשביקים החלו להשתלט בכוח על כל תחומי החיים במדינה תוך ביצוע מעשי אלימות אפילו כלפי הציבור שאותו ביקשו לייצג. הם הלאימו את התעשייה, את התחבורה, את הבנקים והמסחר, אסרו על הפועלים להתאגד ולשבות, וכן דרשו מהאיכרים למסור לממשלה את עודפי התוצרת החקלאית במחיר סמלי. באזורים רבים סירבו האיכרים למסור את תוצרתם לממשלה ולכן העלו באש את עודפי היבולים ושחטו את הבקר. רעב התפשט בכל רחבי המדינה וכלכלתה של רוסיה הגיעה לשפל קשה עוד יותר מן השפל שפקד את המדינה במהלך השנים הקשות של מלחמת העולם. השלטון אסר על קיומן של מפלגות אופוזיציה וכן אסר להשמיע דעות שהן שונות מן הקו המפלגתי האחיד שגובש על ידי לנין ומרכז המפלגה הקומוניסטית - שמה החדש של המפלגה הבולשביקית. כך נוצר ברוסיה משטר שהשתלט על כל מגזרי החיים ונקט אמצעי טרור כלפי המתנגדים לו.

חדירת השלטון לכל תחומי החיים באה לידי ביטוי בשורה של צווים. בין הצווים נכללו, למשל, היתרים לחיפוש בבתי האזרחים, הוצאת כל בתי הספר מרשות הכנסייה והעברתם לפיקוח המדינה, הלאמת בתי החרושת, ביטול כל הדרגות בצבא ועוד. כמו כן הוקמה משטרה חשאית ולצידה בתי דין מהפכניים שנקטו אמצעי טרור כלפי מתנגדים.

סטלין שולט באמצעות טרור

מותו של לנין (1924) הוביל למלחמת ירושה בברית המועצות. טרוצקי, שסייע ללנין בימי המהפכה והקים את הצבא האדום, היה נראה כמועמד הטבעי לרשת את לנין. אולם דווקא סטלין, שלא בלט כמנהיג וכנואם, אך היה בעל השפעה בתוך המפלגה הקומוניסטית ובמוסדותיה, היה זה שהצליח להשתלט על המפלגה ועל המדינה. סטלין לא בחל בשימוש בטרור וברצח. הוא הרחיק את טרוצקי יריבו מן המפלגה ואף גירש אותו אל מחוץ לברית המועצות. בדרכים דומות אף נהג כלפי מי שעזרו לו לצבור כוח בתוך המפלגה. אנשים שנחשדו ביריבות הוגלו או חוסלו.

בעשרים וחמש שנות שלטון היחיד שלו בברית המועצות הנהיג סטלין במדינה משטר טרור שמפניו לא ניצלו גם חברי המפלגה המקורבים לו אישית ואף קצינים בכירים בצבא. בדרכו לביסוס שלטונו ולחיזוקו ביקש סטלין "לטהר" את ברית המועצות ולחסל כל מוקד של התנגדות אפשרית. טיהורים אלה כללו הוצאות להורג ללא משפט, הגליות, מאסרים, כליאת אנשים במחנות עבודה ובמחנות ריכוז ועינויים. במשפטי ראווה המוניים הועמדו לדין אנשי המפלגה. במשפט הראווה הראשון (1936) הועמדו לדין שישה עשר ממנהיגי המהפכה והואשמו בבגידה, בריגול, ובניסיון לרצוח את מנהיגי ברית המועצות. הנאשמים עונו עד אשר הודו באשמות שיוחסו להם, הביעו חרטה על מעשיהם ואז הוצאו להורג.

במהלך הטיהורים חוסלו חברי המפלגה הקומוניסטית והקצונה הבכירה והנמוכה בצבא האדום, וכן מאות סופרים, אמנים ומדענים. בין קורבנותיו של סטלין היו גם מנהיגים פוליטיים ידועים והבולט שבהם היה טרוצקי. טרוצקי חוסל בהיותו בגלות במקסיקו, על ידי מתנקש רוסי שנשלח על ידי סטלין (1940). הטיהורים פסקו רק כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה אך חודשו לאחר המלחמה. מעריכים כי יותר מעשרה מיליון בני אדם חוסלו במעשי הרצח של סטלין בשנים אלה.

סטלין מבסס את מדיניותו הכלכלית באמצעות טרור

סטלין תכנן מהפכה במשק הסובייטי. את יעדי הכלכלה הגדיר בתוכניות חומש, כלומר, תוכניות המיועדות לביצוע במשך חמש שנים. בשלוש תוכניות החומש, שהראשונה החלה להתבצע ב-1928, ביקש סטלין להשיג בזמן קצר יעדים אחדים. הוא רצה לפתח תעשייה מודרנית, לארגן את החקלאות על בסיס של חוות שיתופיות, מודרניות וגדולות, ולצייד אותן באמצעי מיכון משוכללים שיזרזו את הייצור החקלאי. כמו המהפכה הפוליטית, גם המהפכה בכלכלה בוצעה תוך שימוש באמצעי כפייה, הגליה וטרור, ומספרם המדויק של קורבנותיה לא ידוע.

ביצוע תוכניות החומש הביא לשינויים במבנה הכלכלה והחברה במדינה: אוכלוסיית הערים גדלה וערים חדשות הוקמו בסמוך למקורות חומרי הגלם ולמפעלי התעשייה - אף באזורים הרחוקים מהמרכז, בהרי אוראל ובסיביר. כמו כן גדלה תפוקת הפחם והברזל והתרחב ייצור החשמל, פותחו ענפי תעשייה חדשים ונסללו כבישים ומסילות ברזל. המדינה חוברה לרשת חשמל והוקמו מפעלי ענק לייצור מכונות, מכוניות וציוד חקלאי. לכל ההישגים האלה היה מחיר כבד: פועלים ואיכרים רבים שאולצו לעבור אל הערים הועסקו במפעלים בתנאי עבודה קשים ובשכר נמוך.

לצורך ביצוע תוכנית החומש בחקלאות בוטלו המשקים הפרטיים הקטנים והגדולים, והוקמו חוות חקלאיות שיתופיות. גם תהליך זה לווה בגילויי אכזריות רבים. האיכרים המבוססים, בעלי המשקים הגדולים (הקולאקים), שנחשבו לאויבי הקומוניזם, ניסו להתמרד: במקום למסור את התבואה והבקר לנציגי המשטר, הם שרפו את יבולי התבואה וחיסלו עשרות מיליוני סוסים וראשי בקר. בתגובה לכך גורשו האיכרים ממשקיהם ואלפים הובלו למחנות כפייה בסיביר. מצבם של האיכרים בעלי המשקים הקטנים לא היה טוב יותר. הם הועברו בכפייה למשקים שיתופיים ושם הוטל עליהם לעבוד כשכירים. מיליוני איכרים שהתנגדו למדיניות הממשלה הוגלו מכפריהם למחנות עבודה ורבים מהם נרצחו. מספרם הכולל של האיכרים שחוסלו על ידי המשטר איננו ידוע. סטלין עצמו העיד באחת משיחותיו, כי "עשרות מיליוני איכרים טופלו". שרשרת מעשים זו גרמה נזקים למשק החקלאי ובעקבותיהם לרעב גדול. לקראת סיומה של תוכנית החומש השנייה (1937) הולאמו יותר מתשעים אחוזים ממפעלי התעשייה ופותחו טכנולוגיות חדישות. מרבית האיכרים עבדו במשקים השיתופיים והצליחו לספק חלק ניכר מצורכי התושבים. במסגרת תוכניות החומש פעל המשטר גם להגדלת מספר בתי הספר והמוסדות להשכלה גבוהה וכן להפחתת שיעור האנאלפביתים במדינה.

סטלין מטפח את פולחן האישיות

סטלין התערב בחיי הרוח ובאמנות וכן בקביעת נושאי המחקר המדעי. הוא ביקש להציג את עצמו בפני בני עמו כמנהיג יחיד שאינו טועה לעולם. פולחן האישיות שהוא עודד נועד להצדיק את סמכויותיו הבלתי מוגבלות ולהעמידו מעל לאזרחי המדינה ומעל לבני תמותה בכלל. נאומיו של סטלין לוו בתשואות ממושכות ובקריאות כגון: "יחי סטלין הדגול!", "יחי החבר סטלין!", "הידד למנהיג העמים הדגול!" הוענקו לו כינויים שונים, לדוגמה "שמש העמים" ו"האב הגדול". פסלי השליט "הכל-יכול" הוצבו ברחבי ברית המועצות ולפעמים התנשאו לגובה כה רב, עד שאי אפשר היה שלא לראותם ממרחקים. כרזות ובהן דמותו "האבהית" ו"הדואגת" הופצו ברחבי המדינה.

לחלקים נוספים של המאמר:

צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : משטר טוטליטרי - מהו?
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : הקומוניזם בברית המועצות (פריט זה)
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : הפאשיזם באיטליה
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : עיקרי האידיאולוגיה של הפאשיזם האיטלקי
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : הנאציזם בגרמניה
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : עיקרי האידיאולוגיה הנאצית