החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : האוכלוסיה המקומית

ערב הכיבוש הצלבני היתה ארץ-ישראל מיושבת רובה מוסלמים ומקצתה נוצרים-מזרחים ; בגליל נוספו למוסלמים ולנוצרים-המזרחים היהודים, ואילו בשומרון – כפרי השומרונים. בהרי הלבנון נמצאו הדרוזים ובעבר-הירדן המזרחי, בשומרון ובחוראן, היו עדיין, נוסף על האוכלוסיה החקלאית, קצת שבטים נוודים נוצרים, שבטי הבדווים ושבטי נוודים תורכים, ה"תורכומנים" בפי הצלבנים.

לאוכלוסיה זו הוענק עם הכיבוש הצלבני מעמד משפטי אחיד כמעט של מעין נתינים מדרגה שנייה, המקביל למעמד בני-החסות בתקופה הקודמת, שבה הוגדרו הנוצרים והיהודים כד'מי, כלומר בני-חסות הזכאים להגנת השליטים ולביטחון ואף לחופש הפולחן, אולם פחותי זכויות לעומת האוכלוסיה המוסלמית השלטת, הצלבנים בחרו אפוא ביחסם לאוכלוסיה המקומית להשאיר בעינו את המצב שהיה קיים ערב הכיבוש. לפיכך לא השתנה מעמדם המשפטי של הנוצרים-המזרחים, היהודים והשומרונים בעקבות הכיבוש הצלבני. הד'מי של המדינה המוסלמית לשעבר הפכו לד'מי של הממלכה הצלבנית, אם כי ביטוי משפטי זה לא נמצא במקורות הצלבניים. לא כן הדבר לגבי המוסלמים. אלה, שהיו בתקופה הקודמת, התקופה המוסלמית, מעמד השליטים ונותני החסות, מצאו עצמם בן-לילה במצב של בני-חסות הנשלטים על-ידי זרים. מעמדם הנחות בא לידי ביטוי בתשלום מס גולגולת שבו התחייבו כל הלא-פרנקים במדינה. מס זה היה גלגולו של מס הג'זיה המוסלמי. היה זה תשלום לא גבוה, שעיקר חשיבותו לא כלכלית אלא פוליטית-חברתית.

הורדת מעמדם של המוסלמים היתה תוצאה ברורה של הכיבוש. אולם לכיבוש הצלבני היו תוצאות לא-צפויות לנוצרי הארץ. הכובשים הנוצרים לא העניקו לאוכלוסיה הנוצרית המקומית, לפחות להלכה, מעמד של עדיפות על המוסלמים. לכן נהנו הלא-פרנקים כולם בתקופה הצלבנית מאותו ביטחון של חיים ורכוש, מחופש פולחן, ומאוטונומיה עדתית מסוימת. אם היה הבדל משמעותי שנבע מהשתייכות דתית בין הנוצרים-המזרחים לבין הלא-נוצרים היה זה האיסור למכור נוצרים לעבדים. ולא עוד אלא מי שהתנצר זכה בסטאטוס של איש חופשי. לכן לא עודדו השליטים הפרנקים בכוונת תחילה מפעל מסיון בממלכתם. ז'ק מויטרי, בישוף העיר עכו (1228-1216), התלונן כי אדונים צלבנים לא הרשו למשועבדים המוסלמים להיטבל, משום שחששו כי לאחר התנצרותם לא יוכלו עוד לרדות בהם כחפצם. כאשר ניסה האפיפיור גרגוריוס התשיעי בשנים 1238-1237 לפלס את הדרך לפעילות של מסיון בין המשועבדים בממלכה היה עליו להבטיח שמעמדם המשפטי לא ישתנה עם התנצרותם.

לחלקים נוספים של המאמר: