בן-אהרן (נוסבוים), יצחק מראשי תנועת העבודה ומזכ"ל ההסתדרות לשעבר. נולד ב-1906 בבוקובינה, שבקיסרות האוסטרו-הונגרית. למד באוניברסיטת ברלין, אך לא סיים את לימודיו.

היה ממייסדי השומר הצעיר והחלוץ ברומניה. עלה ארצה ב-1928 והצטרף לקיבוץ המאוחד. מאז 1933 הוא חבר קיבוץ גבעת-חיים. בשנים 1938-1932 כיהן כמזכיר מועצת הפועלים בתל-אביב ושנה לאחר מכן כמזכיר מפא"י. ב-1940 התגייס לצבא הבריטי וכעבור שנה נפל בשבי הגרמנים והוחזק בו עד סוף המלחמה. אחרי המלחמה הצטרף בן-אהרן לאחדות העבודה-פועלי ציון. הוא נמנה עם מנהיגי היישוב שנעצרו ע"י הבריטים ב"שבת השחורה", ב-29 ביוני 1946. בן-אהרן היה ממייסדיה ומנהיגיה של מפ"ם עד שאחדות העבודה-פועלי ציון פרשה ממנה ב-1954. היה חבר כנסת בשנים 1977-1949. בשנים 1962-1959 כיהן כשר התחבורה, אך התפטר מתפקידו משום שלא הסכים למדיניות הממשלה בענייני חברה וכלכלה. בן-אהרן תמך בהקמת המערך הראשון ב-1965, ומפלגת העבודה הישראלית ב-1968. בשנים 1973-1969 כיהן כמזכ"ל ההסתדרות הכללית. בן-אהרן פרש מן החיים הפוליטיים ב-1977, אך הוסיף לפעול מאחורי הקלעים בקיבוץ המאוחד, בתק"ם ובמפלגת העבודה, תוך שהוא מביע עמדות יוניות בנושא תהליך השלום.