הדירקטוריון התמודד עם בעיות פנימיות וחיצוניות: בעיות כלכליות קשות העמיקו את הפער החברתי; בעיות מדיניות התגלו במתח ששרר בין הימין, שדרש להחזיר את המלוכה, לבין השמאל, שרצה רפובליקה; ובעיות ביטחוניות התבטאו בסכנת מלחמה מצד אוסטריה, רוסיה ואנגליה. במציאות זו הופיע בצרפת מנהיג חדש: נפוליאון בונפרט. מי היה נפוליאון ואיזו מדיניות הנהיג בצרפת?

נפוליאון החייל והמפקד

נפוליאון בונפרט נולד באי קורסיקה (1769), שהיה בשלטון צרפת, למשפחת אצולה זוטרה. מנעוריו התעניין בענייני צבא; כשהיה בו 15 התקבל לאקדמיה הצבאית בפריס ולאחר שסיים אותה הצטרף לחיל התותחנים. בתקופת לימודיו הושפע מאוד מכתביהם של הוגי ההשכלה.

בעת המהפכה, כאשר הוצא להורג לואי ה-16, מלך צרפת, נלחם נפוליאון נגד כוחות ספרד ואנגליה בעיר הנמל טולון וכאות תודה על פועלו הועלה לדרגת גנרל. נפוליאון נודע בתמיכתו ביעקובינים ולאחר נפילת רובספייר ישב זמן קצר בכלא. כאשר שוחרר נטל חלק בדיכוי מרידה של מלוכנים בפריס וכך נשא חן בעיני הדירקטוריון. כאשר התגלו קשיים בחזית עם איטליה, ביקשה ממנו ממשלת צרפת לחזור ולשרת בצבא.

נפוליאון התמנה למפקד הצבא הצרפתי - הנלחם על רעיונות המהפכה - בחזית מול אוסטריה, שסימלה את המשטר הישן. במשך כשנה נלחם נגד האוסטרים בצפון איטליה והשיג ניצחונות מרשימים (1796). הוא כבש את הרפובליקה של ונציה, את מדינת האפיפיור ושטחים של אוסטריה, וחייליו הגיעו למרחק של כ-150 קילומטרים מווינה. נפוליאון הבטיח לחייליו כבוד, תהילה ושלל, וכך עודד והלהיב אותם להמשיך במלחמה.

כדי לפגוע באנגליה, יריבתה של צרפת יצא נפוליאון למסע צבאי למצרים; הוא חשב לכבוש את מצרים וכך לנתק את הקשר שבין אנגליה להודו, המושבה החשובה שלה במזרח. במבצע צבאי מזהיר כבש את מצרים (1798), אך אז נחל תבוסה קשה מכוחות הצי האנגלי בפיקודו של האדמירל נלסון. אוניות הצי הצרפתי הושמדו, והצבא הצרפתי נותק ממולדתו. נפוליאון המשיך במסע כיבוש לארץ-ישראל. ואולם, מגפה פשטה בקרב צבאו ורבים מחייליו מתו. גם ניסיונו לכבוש את העיר עכו נכשל. נפוליאון נסוג למצרים, נטש את צבאו ושב לצרפת בחשאי.

נפוליאון תופס את השלטון בהפיכה

למרות האבדות בקרבות והנטישה את הצבא, נחשב נפוליאון לגנרל שעשוי להנהיג את צרפת ולפתור את בעיותיה הכלכליות והחברתיות. עם שניים מראשי הדירקטוריון הוא החל לתכנן דרכים לתפוס את השלטון ולגבש שלטון חזק וסמכותי בטענה כי צרפת שרויה במצב חירום. ב-18 בברימר, שנה VIII, לפי לוח המהפכה (9 בנובמבר 1799), ביצע נפוליאון הפיכה שהעלתה אותו לשלטון. מיד לאחר ההפיכה הוכרז על מבנה חדש לרפובליקה: בראשה יעמדו שלושה קונסולים, והראשון שבהם - השליט בפועל - נפוליאון בונפרט, שהיה אז בן 30 בלבד.

זמן קצר לאחר שעלה לשלטון פרסם נפוליאון חוקה חדשה והציג אותה לאישור במשאל עם. החוקה אושרה ברוב גדול: למעלה מ-3 מיליון תומכים לעומת כ-1,500 מתנגדים. כך שלט נפוליאון בתוקף הסמכות שהעניק לו העם, ללא כל צורך בגופים נבחרים מתווכים. נפוליאון ניצל את אהדת הציבור, ובמשאל עם אחר קיבל מעמד של קונסול לכל חייו (1802). כעבור שנתיים הציע נפוליאון חוקה חדשה וגם היא אושרה במשאל עם ובונפרט הוכרז כנפוליאון ה-1, קיסר הצרפתים (1804). בטקס שנערך בכנסיית נוטרדם בפריס, נטל את הכתר מידי האפיפיור והכתיר את עצמו במו ידיו ואחר כך את אשתו. וכך, 15 שנה מאז תחילת המהפכה שוב הונהג בצרפת שלטון יחיד.

קראו עוד:

נפוליאון בונפרט - קיסר הצרפתים : מפקד צבא נעשה שליט צרפת (פריט זה)
נפוליאון בונפרט - קיסר הצרפתים : נפוליאון המדינאי
נפוליאון בונפרט - קיסר הצרפתים : מלחמות נפוליאון