צעדים ראשונים לחיזוק צרפת

בשנים הראשונות לשלטונו השיג נפוליאון כמה הישגים חשובים. הוא חתם על הסכמי שלום עם מדינות אירופה שנלחמו נגד צרפת, ואף חידש את הברית שבין צרפת לכנסייה הקתולית. בהסכם שנחתם בינו לבין האפיפיור (1801) נקבע, כי האפיפיור ימנה אנשי כנסייה בצרפת, ואלה ישבעו שבועת אמונים למדינה ויקבלו ממנה משכורת. עוד נקבע, כי הרכוש הרב של הכנסייה יועבר למדינה. הובהר לאפיפיור, כי על אף שרוב הצרפתים הם קתולים, אין כוונה לפגוע בפרוטסטנטים וביהודים, והם יהנו מחופש האמונה הדתית. הסכם זה העיד שהאפיפיור הכיר ברפובליקה הצרפתית, שאותה החרים בתקופת המהפכה.

נפוליאון העניק חנינה כללית למי שנאלץ לעזוב את צרפת בתקופת המהפכה, ביניהם תומכים מוכרים של המלוכה, ושיתף בממשלו גם את תומכי המלוכה וגם את תומכי המהפכה.

נפוליאון מארגן את ענייני הפנים

נפוליאון פעל לארגון מערכות המנהל, המשפט והחינוך בצרפת. לכל פקידי השלטון נקבעו דרגות ואפשרויות להתקדם מדרגה לדרגה על-פי העיקרון שקבע כי הקריירה פתוחה לבעלי כישרון - עיקרון שנשאב מרעיונות ההשכלה. חשיבות רבה יוחסה להשכלתו של האדם, כי היא קבעה את סיכוייו לקידום במקצועו. נפוליאון ערך שינויים מקיפים בכל מערכת החינוך בצרפת. הוא הקים מערכת חינוך ציבורית וזו כללה בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, ואוניברסיטאות. המדינה קבעה את תוכני הלימוד, בחרה את המורים ותמכה כספית במערכת החינוך. צנזורים שמינה נפוליאון פיקחו על הוצאה לאור של ספרים ועל הצגות תיאטרון. משרד משטרה מיוחד עקב אחרי מתנגדים למשטר שהיו עלולים להופיע מבין היעקובינים או המלוכנים.

בתחום המשפט ניצח נפוליאון על מפעל חקיקה ענקי, המכונה קוד נפוליאון. במקום חוקים שונים לכל אזור ואזור, נקבעו בימי נפוליאון חוקים זהים למדינה כולה בתחום המשפט האזרחי ובתחום המשפט הפלילי. כל אזרחי צרפת הוכרזו שווים לפני החוק הצרפתי (אם כי נשים לא זכו לשוויון מלא), והחוקים הדגישו את חופש הפרט, את חופש האמונה ואת זכות הקניין. רוב החוקים האלה תקפים בצרפת גם בימינו.

נפוליאון דן במעמד היהודים

שאלת מעמדם של היהודים עלתה מחדש בתקופת נפוליאון. כדי לדון במצבם כינס אספה של נכבדים יהודים (1806). נפוליאון הציג לפני האספה 12 שאלות, שנועדו להבהיר את יחסם של היהודים לאומה הצרפתית, ולבחון אם יש סתירה בין חוקי דת ישראל לבין החוק הצרפתי. הוצגו שאלות כמו: מה יחס ההלכה היהודית לנישואי תערובת? האם מותר ליהודי לקחת ריבית מנוכרי? מה יחס היהודים לצרפת? הנכבדים ענו כי צרפת היא מולדתם והם צרפתים בני דת משה, וכי הם רואים בצרפתים הלא-יהודים את אחיהם. ומכיוון שצרפת היא מולדתם, חלה עליהם חובה להילחם בצבאה ולהגן עליה.

נפוליאון רצה לתת לתשובות הנכבדים תוקף, ולכן החליט לכנס סנהדרין. הוא בחר בכינוי המסורתי "סנהדרין" כדי למשוך את לבם של היהודים. נשלחו הזמנות ליהודים בכל ארצות אירופה. לפתיחת הסנהדרין (1807) הגיעו נציגי יהודים מצרפת, מגרמניה המערבית ומצפון איטליה. הסנהדרין אישרה את החלטותיה של אספת הנכבדים ונתנה להם תוקף של מעין פסק הלכה.

כשנה לאחר כינוס הסנהדרין פרסם נפוליאון פקודה שהגבילה את היהודים בתחומים שונים. הפקודה קבעה שיהודי שרצה לעסוק במסחר נזקק לרישיון שניתן לשנה בלבד. נקבע גם שיהודי חייב לשרת בצבא והוא אינו יכול לגור בכל מקום שירצה. פקודה זו ידועה בשם הפקודה המחפירה, ונקבע כי תהיה בתוקף במשך עשר שנים. הצו חייב את היהודים לכונן מעין ועדים, קונסיסטוריות, בכל אזור שגרו בו אלפיים יהודים לפחות. על כל הקונסיסטוריות פיקחה הקונסיסטוריה המרכזית, שישבה בפריס. כך יכול השלטון לפקח על היהודים. מכל הבחינות הללו אין ספק שיחסו של נפוליאון ליהודים מציין נסיגה מעקרונות האמנציפציה. עם זאת סבר נפוליאון שמדיניות זו של מתן עדיפות ברורה לחוקי המדינה על פני חוקי הדת ומנהגיה תתרום לשילוב היהודים במדינה במהירות ולא יהיה עוד הבדל בינם לבין יתר האזרחים בקיסרות.

קראו עוד:

נפוליאון בונפרט - קיסר הצרפתים : מפקד צבא נעשה שליט צרפת
נפוליאון בונפרט - קיסר הצרפתים : נפוליאון המדינאי (פריט זה)
נפוליאון בונפרט - קיסר הצרפתים : מלחמות נפוליאון