| מאגר מידע |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כ - 700,000 עולים נכנסו לישראל במשך שלוש השנים וחצי מאז קום המדינה ועד לסוף1951. עלייה בממדים כאלה, תוך תקופה קצרה, לא הגיעה לישראל בתקופה שלפני קום המדינה ולא בתקופה שלאחר 1952. גם בהשוואה להגירות בינלאומיות לארצות קולטות הגירה מובהקות. זו היתה עלייה בעלת ממדים מרשימים, ולכן כונתה 'העלייה ההמונית'. עלייה זו שינתה במידה רבה את דמותה של מדינת ישראל. היא העלתה את ישראל ממדינה בעלת אוכלוסייה זעירה למדינה בעלת אוכלוסייה קטנה, שינתה את התכונות הדמוגראפיות של האוכלוסייה ואת הנהגים הדמוגראפיים שלה. מעלייה זו נותרו ב – 1983 כשני-שלישים מאלה שהגיעו, בעוד שהיתר נפטרו או היגרו. אך עקבות העלייה, כולל הדור השני והשלישי שנולד בארץ לעולים אלה, מורגשים בבירור בתחומים השונים של האוכלוסייה והחברה בישראל. במאמר זה ננסה לתאר את ממדיה של העלייה ההמונית, לשרטט אחדות מתכונותיהם הדמוגראפיות של העולים ולתאר כמה מהשינויים שחלו בהרכב האוכלוסייה בעקבות העלייה ופיזורה הגיאוגראפי.
מיום הקמת המדינה ב - 14 במאי 1948 ועד לסוף 1951, תוך שלוש שנים וחצי, נכנסו לישראל 700,000 עולים, או כ - 200,000 עולים בממוצע לשנה. ב- 1948 (ממאי עד דצמבר) הגיעו 102,000; ב – 1949 - 240,000; ב - 1950- 170,000 וב - 1951- 175,000. כאמור, בשום גל מגלי העלייה שזרמו לישראל, לפני קום המדינה, ולא בתקופה שלאחר העלייה ההמונית, לא הגיעה לישראל עלייה בממדים כאלה. בכל שלושים שנות השלטון הבריטי על ארץ-ישראל (1948-1918) הגיעו לישראל 483,000 עולים. לאחר גל העלייה ההמונית של השנים 1951-1948 חלפו עשרים שנה עד אשר מספר העולים המצטבר יסתכם בקרוב ל - 700,000. אף אם ננכה את העולים שעזבו תוך מספר שנים את הארץ (כ - 10% מהעולים ירדו), נגיע לעלייה נטו של 630,000 נפש באותן שלוש שנים וחצי . כאשר משווים את ממדי העלייה לישראל בשנים 1948- 1951 להגירות לארצות גדולות שקלטו הגירה, מוצאים כי המספר המוחלט של עולים התקרב לזה שקיבלו ארצות קולטות הגירה עיקריות באותה תקופה. כך למשל הגיעו לארצות-הברית בשני העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה כרבע מיליון מהגרים לשנה, לקנדה – כ - 140-120 אלף, ולאוסטרליה – כ - 100,000 לשנה. יש כמובן לזכור כי האוכלוסייה הקולטת של הארצות הנ"ל גדולה ביותר, בהשוואה לאוכלוסיית ישראל, כך שהיקף העלייה ההמונית, יחסית לאוכלוסייה הישראלית, הגיעה לממדים חסרי-תקדים כמעט בהגירות הבינלאומיות. ביום קום המדינה נאמדה האוכלוסייה היהודית של מדינת ישראל בכ - 650,000. בשנות העלייה ההמונית גדלה האוכלוסייה ב - 20% מדי שנה, ותוך שלוש שנים וחצי הוכפלה. בארצות קולטות ההגירה כמו ארצות-הברית, קנדה, ארגנטינה, בראזיל ואוסטרליה, ממדי ההגירה ביחס לאוכלוסייה הגיעו לשיעורים נמוכים הרבה יותר, וזאת אף בתקופות גלי ההגירה הגדולים לארצות אלה בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים. נוכל להוסיף, שבתקופת העלייה ההמונית לישראל היגרו כ - 870,000 יהודים בכל רחבי העולם. מזרם זה עלו 80% לישראל ו - 13% היגרו לארצות-הברית וקנדה. נתון נוסף : 7% מכל יהדות העולם היגרה לישראל. ישראל הפכה באותה תקופה ליעד העיקרי של ההגירה היהודית בעולם.
העלייה ההמונית הביאה אתה עולים מכל ארץ בעולם כמעט, אולם חלק גדול בתוכה היה של עולים שהגיעו ממספר מצומצם של ארצות. מבחינת מקורותיה, התאפיינה העלייה בתכונות שונות מאלה שנמצאו בתקופות אחרות.
עליית קהילות שלמות: במסגרת זו יש לראות את העלייה של שרידי יהדות אירופה לאחר השואה. המדובר בעלייה שהחלה כבר בספטמבר 1948 והביאה לארץ את מרבית תושבי מחנות העקורים בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, וכמו-כן את העולים שנמצאו במחנות המעצר בקפריסין (עולים-מעפילים שנתפסו בידי שלטונות המנדאט הבריטי בנסותם להגיע באוניות 'בלתי חוקיות' לארץ). בשנים 1949-1948 הועלו לארץ גלות בולגריה (מגולה זו הגיעו באותה תקופה 37,000 נפש) ורוב יהדות יוגוסלוויה. הקהילה היהודית בלוב (31,000) הגיעה בשנים 1950-1949 ובאותה עת הועברו כ - 48,000 יהודי תימן במבצע אווירי מיוחד ('מרבד הקסמים'). במבצע אחר ('עזרא ונחמיה'), שהחל עוד לפני שנסתיימה הבאת יהודי תימן, הועברו מעיראק בשנים 1951-1950 כ - 123,000 יהודי ארץ זו. עליית חלקים חשובים מקהילות אחרות: מקהילות אחרות עלו חלקים ניכרים מתושביהן. מפולין הגיעו בשנים 1951-1948 כ – 106,000, ומיהודי רומניה - 118,000. העלייה מקהילות אלה נמשכה לאחר מכן בכמה גלים ובממדים לא מבוטלים. כן הגיעו עולים מארצות צפון-אפריקה (מרוקו, תוניס, אלג'יר). זו היתה עדיין עלייה סלקטיבית, ובה אחוז גדול של צעירים. גם ממצרים הגיע חלק מהקהילה. העלייה מפרס הביאה כ - 27,000 עולים. לוח 1: מספרי העולים ילידי ארצות עיקריות* (1951-1948)
מבחינה מספרית העלייה מהקהילות שכל בניהן, או חלק חשוב מתושביהן, עלו לישראל- מהווה את רוב רובה של העלייה לישראל. אך בנוסף לאלה זרמו קבוצות עולים מכמעט כל אחת מעשרות הקהילות היהודיות בעולם. מספרים קטנים הגיעו מארצות מערב אירופה, מיבשת אמריקה. מאלה הגיע רק אחוז מזערי לישראל במסגרת העלייה. יבשות העלייה: 49% מהעולים שהגיעו במסגרת העלייה ההמונית היו ילידי ארצות אירופה ואמריקה, 28% ילידי ארצות באפריקה ו - 23% מארצות אסיה. ב - 1948 היו מרבית העולים (86%) מיהודי אירופה (רבים מניצולי השואה). לאחר מכן הלך וגדל משקלם של העולים מהקהילות באסיה ואפריקה. ב -1951, 71% היו מילידי אסיה ואפריקה. נזכיר שבתקופת המנדאט הבריטי (1948-1919). 89% מהעולים היו מיוצאי אירופה ואמריקה, כ - 10% היו ילידי אסיה ורק 1% מאפריקה. לשינוי מרחיק-לכת זה במקורות העלייה השפעה גדולה הן על הרכבה של האוכלוסייה היהודית בישראל והן על גודל הקהילות היהודיות בעולם. לוח 2: עולים לפי יבשת הלידה (1951-1948)
ההשפעה על פיזור יהדות העולם: העלייה ההמונית כללה, כאמור, כ - 7% מיהדות הגולה ובכך הגדילה מיד את חלקה של יהדות ישראל מ - 6% מיהדות העולם ב – 1948 לכ - 13% אחרי חמש שנים. רמת הפריון הגבוהה של העולים שהגיעו מאסיה ואפריקה הביאה במשך הזמן לגידול ניכר יותר במשקל האוכלוסייה היהודית בישראל מסך האוכלוסייה היהודית בעולם. לוח 3: האוכלוסייה היהודית בעולם לפי יבשת מגורים
בגל העלייה ההמונית הגיעו כ - 58% מילידי אסיה; 15% מהקהילה היהודית באפריקה ; 9% מיהודי אירופה (כולל יהודי ברית-המועצות ; ללא יהודי ברית-המועצות – כ - 20%), מיהדות אמריקה ואוקיאניה הגיע אחוז מזערי (0.1%). הרכב עלייה זה, שנמצאו בו אחוזים גבוהים-יחסית מהקהילות הקטנות-יחסית באסיה ובאפריקה, אחוזים קטנים מקהילות אמריקה, ואחוזים בינוניים מארצות אירופה, וכן בהתחשב בהגירות יהודים מאירופה לארצות שמעבר לים, הביא לכך שמשקל הקהילות היהודיות באסיה ואפריקה ירד במידה ניכרת באוכלוסייה היהודית בעולם, צומצם משקל הקהילות באירופה וחל גידול קטן בחלקה של הקהילה היהודית באמריקה.
קווי-האופי המיוחדים של העלייה ההמונית נקבעו במידה רבה על-פי תכונות העולים שהגיעו מהקהילות השונות. ההרכב הדמוגראפי של העולים מאותן קהילות שהגיעו בשלמותן מאסיה ואפריקה היה שונה במידה ניכרת מזה של העולים שרידי מחנות העקורים מגרמניה או מזה של העלייה הסלקטיבית שהגיעה מהקהילות היהודיות מצפון-אפריקה. העלייה מארצות אסיה ואפריקה, בהיותה אוכלוסייה מארצות תת-מפותחות, כללה אחוז גבוה של ילדים, מיעוט זקנים, והיא התאפיינה ברמת פריון גבוהה, רמת תמותה גבוהה-יחסית, וכן נוהגי נישואין בגיל צעיר והפרשי גילים ניכרים בין הבעל לבין האשה ; ואילו בין העולים ניצולי השואה מהמחנות מאירופה היה אחוז ילדים מצומצם ואחוז מבוגרים גבוה (וביניהם הרבה אלמנות). מקובל להציג את הרכב העולים ותכונותיהם בהתאם לשתי חטיבות, לפי מקום מוצאם של העולים : עולים מאסיה ואפריקה - לעומת עולים מאירופה ואמריקה. הצגה זו, אם כי היא מציגה בקווים כלליים את ההבדלים העיקריים בין קבוצות העולים, מסתירה לעתים הבדלים ניכרים בהרכב העולים שהגיעו מהארצות השונות. הרכב הגילים: העלייה ההמונית כללה אחוז גבוה-יחסית של ילדים, בהשוואה לעליות שהגיעו בתקופת המנדאט או בהשוואה להרכב הגילים של כמה מההגירות הבינלאומיות, אחוז נמוך של עולים בגילי העבודה העיקריים, אך אחוז קשישים וזקנים גבוה יותר (כפי שנראה בלוח להלן). לוח 4: עולים לפי קבוצות גיל ולפי יבשת המוצא
הרכב גילים זה נובע מהרכבי גילים שונים ביותר של עולי אסיה ואפריקה לעומת עולי אירופה ואמריקה. בין עולי אסיה ואפריקה קיים הרכב גילים סדיר-יחסית ; אחוז גבוה מאוד של ילדים (כ - 38% מכלל העולים מאסיה ואפריקה היו בגיל 15 ומטה), אחוז בינוני של בני גילי העבודה העיקריים, ואחוז נמוך יחסית של זקנים וקשישים. לעומת זאת, בין עולי אירופה ואמריקה נמצא הרכב גילים בלתי-סדיר: אחוז הילדים נמוך מאוד (פחות מ - 20% בגיל נמוך מ - 15); בייחוד היה נמוך אחוז בני הגילים 9-5, שהיוו פחות מ - 4% בין עולי אירופה - תופעה הקשורה בהשמדת ילדים או באי-הבאתם לעולם בזמן מלחמת העולם השנייה ; אחוז בינוני של גילי העבודה העיקריים ואחוז גבוה של קשישים וזקנים. בין העולים מארצות שונות מאסיה ואפריקה היו ההבדלים מצומצמים יותר. אחוז הילדים נמצא בין 35% ל - 40% (כאשר בין עולי תורכיה האחוז הגיע ל - 28%), ואילו אחוז הזקנים בני 60 ומעלה נע מ - 2% ומטה בקרב עולים מצפון-אפריקה (שבעלייה ההמונית היתה סלקטיבית במידה רבה וכללה הרבה צעירים בגילי העבודה העיקריים), ועד 9% בין עולי תורכיה. בין העולים מאירופה היו הבדלים חריפים בהרכב הגילים : אחוז הילדים היה נמוך בין עולי רומניה (כ - 15%) וגבוה בין עולי הקהילה היהודית מבולגריה (23%). גם באחוז הזקנים היו הבדלים ניכרים (מ - 2% בני 60 ומעלה בקרב העולים מצ'כיה ועד 12% בקרב עולי בולגריה ו - 14% בין עולי רומניה). הרכב המינים: בין העולים בעלייה ההמונית לא נמצא עודף ניכר של גברים, כפי שמצאנו בין העולים בתקופת המנדאט או בהגירות בינלאומיות. העודף הקטן של זכרים הוא בגילי הילדים והנוער (המבטא את עודף הזכרים בין הנולדים). בגילי העבודה העיקריים היה מספר הגברים והנשים שווה כמעט, ואילו בין הזקנים נמצא עודף ניכר של נשים. גם בהרכב המינים היו הבדלים בין עולי אסיה ואפריקה לבין עולי אירופה ואמריקה. בין עולי אירופה נמצא עודף נשים, הנובע מהרכב הגילים של קבוצה זו, שקיים בה מיעוט ילדים (שבהם יש יותר זכרים) וריבוי זקנים (שביניהם יותר נשים). בין עולי רומניה היה מצוי העודף הגדול ביותר של נשים על פני גברים (842 זכרים ל - 1,000 נקבות). לוח 5: עולים לפי המין
משפחות העולים: העולים הגיעו בדרך כלל במסגרות משפחתיות, כאשר אחוז הבודדים (לפחות בזמן העלייה) גבוה יחסית (22% מכלל העולים), בין העולים נוהג הנישואין הוא אוניברסלי. אחוז העולים שטרם נישאו כלל היה מצומצם מאוד (אחוז הרווקים בין הגברים או אחוז הרווקות בין הנשים היה נמוך מאוד והגיע בגיל 54-50 לכ - 3%) מצד שני יש לציין אחוז גבוה-יחסית של אלמנות בין העולים, כאשר אין הבדל גדול בין הגברים והנשים. אחוז האלמנות לא היה שונה בין עולי אסיה ואפריקה לבין עולי אירופה. לוח 6: המצב המשפחתי של העולים
גיל הנישואין הממוצע הגיע ל - 27.3 לגברים ו- 22.5 לנשים (הפרש של 4.8 שנים). בין הגברים נמצאו הבדלים בגיל הנישואין מ - 22.8 בקרב התימנים, 25.0 בקרב עולים מלוב, 27.6 בין עולי רומניה ועד 28.9 בין עולי עיראק; ובין הנשים ההבדלים הם מ - 20.0 שנה בין העולות מתימן, 24.4 בין העולות מרומניה, 23.4 בין העולות מעיראק. העולים שהגיעו באו באחוז גבוה יותר במסגרת משפחתית, בייחוד מארצות שהועברו מהן קהילות יהודיות שלמות. בין העולים שהגיעו במסגרת משפחתית (ללא בודדים), גודל המשפחה היה גבוה בעלייה ההמונית, בהשוואה לעולים שהגיעו בתקופת המנדאט. בין עולי אסיה ואפריקה גודל המשפחה הממוצע הגיע ל - 4.0 נפשות, ואילו בין עולי אירופה - ל-2.8 נפשות.
רמת ההשכלה של העולים: אין בידינו נתונים ישירים על רמת ההשכלה של העולים שהגיעו בעלייה ההמונית, אך ניתן לעמוד על רמת ההשכלה בהתבסס על סקר שנערך ביוני 1954 ובו נבדקה בין היתר רמת ההשכלה של כלל האוכלוסייה המבוגרת (בני 15 ומעלה), תוך הבחנה בין עולם חדשים (שהגיעו אחרי 1948 ומחולקים לתקופות עלייה) לבין ותיקים, ותוך הצגה של רמת ההשכלה של עולי יבשות לידה וארצות לידה שונות. רמת ההשכלה של עולי השנים 1951-1948 נמוכה במידה ניכרת מזו של האוכלוסייה הוותיקה. כך למשל בין הגברים בני 15 ומעלה מבין העולים החדשים 16% השלימו חינוך על-יסודי, וזאת בהשוואה ל - 34% בקרב האוכלוסייה הוותיקה (בין הנשים 13% לעומת 30%). הבדל ניכר זה קשור בעיקרו ברמת ההשכלה הנמוכה של העולים שהגיעו באותה תקופה מאסיה ואפריקה, שהיוותה כאמור כמחצית מכלל העלייה (ואילו אחוזם בין הוותיקים היה קטן כ - 15%). בין הגברים עולי אסיה אפריקה שהגיעו בעלייה ההמונית, רק 8.5% קיבלו חינוך על-יסודי, לעומת 18% בין עולי אירופה ואמריקה (בין הנשים 3% לעומת 21%). בין עולי אסיה ואפריקה נמצאו הבדלים ניכרים ברמת ההשכלה בין ילידי הארצות השונות. עולי עיראק היו בעלי ההשכלה הגבוהה יותר לעומת עולי מרוקו, לוב וכו' (בין הגברים היו 13% מעולי עיראק בעלי השכלה על-יסודית שלמה, לעומת 2% בין עולי מרוקו, 3% בין עולי לוב ופחות מאחוז בין עולי תימן). יצוין כי רמת ההשכלה של העולים מאסיה ואפריקה היתה נמוכה רק במקצת מזו של הוותיקים מאסיה ואפריקה. בין עולי אירופה היתה רמת ההשכלה של העולים נמוכה במידה גדולה יותר מזו של הוותיקים. לוח 7: רמת ההשכלה של העולים שהגיעו ב- 1954-1948
המבנה התעסוקתי של העלייה ההמונית: בין עולי 1951-1948 היה, כפי שתואר בפרק על מבנה הגילים, אחוז נמוך יותר של אנשים בגילי העבודה העיקריים, בהשוואה לעולים שהגיעו בתקופת המנדאט. הדבר הביא לכך שחלקו של כוח-העבודה באוכלוסיית העולים היה נמוך יותר מהעליות שכללו אחוז גבוה של צעירים. בין הגברים בגילים השונים היה שיעור השתתפות בכוח-העבודה בחוץ-לארץ דומה לזה של האוכלוסייה בישראל, עם הבדלים מסוימים ביחס לגילי כניסה לעבודה ויציאה ממנה, אולם בין הנשים העולות (בייחוד אלה מאסיה ואפריקה) היה חלקן של אלה שעבדו בחוץ-לארץ נמוך. ההרכב המקצועי של העולים שהגיעו בעלייה ההמונית היה שונה שינוי יסודי מזה של עולים שהגיעו בתקופות קודמות או באוכלוסייה הוותיקה, והדבר הכביד על קליטתם וחייב שינוי מרחיק לכת בסוג עיסוקם בארץ בהשוואה למקצועם בחוץ-לארץ. בין העולים שהיו מפרנסים בחוץ-לארץ, היוו עובדי המלאכה והתעשייה את הקבוצה הגדולה ביותר (כ - 41% מכלל העולים המפרנסים). קבוצה זו כללה בעיקרה בעלי-מלאכה זעירים, כגון חייטים, תופרות, סנדלרים, נגרים וצורפים. הקבוצה השנייה בגודלה היתה של עובדי מסחר ומכירה (כ - 16% מהעולים המפרנסים), בקבוצה זו נמצאו סוחרים, עובדי מכירה וכן רוכלים. קבוצת עובדי פקידות היוותה 13% מכלל המפרנסים, כשהמדובר בעיקר במנהלי-חשבונות ופקידים. עובדי המקצועות החופשיים והטכניים היוו כ - 9% מהמפרנסים העולים (כשליש מהם היו רופאים, רופאי-שיניים ורוקחים, כחמישית עובדי חינוך והוראה, וכחמישית עבדו כמהנדסים ועובדים טכניים אחרים). רק 5% מהמפרנסים ציינו משלח-ידם בחוץ-לארץ כחקלאים. בעליות מהקהילות היהודיות שהגיעו בשלמותן, ההרכב המקצועי של העולים בבואם לארץ מתאר את ההרכב המקצועי של הקהילה בחוץ-לארץ. כך נמצא כי 15% מהעולים מתימן ציינו שהתפרנסו מעבודה חקלאית. בין העולים מכל הארצות כמעט, אחוז העוסקים במלאכה ובתעשייה נע בין 40% לכמעט 60%. לוח 8: עולים מפרנסים, גברים,
ממדי העלייה ההמונית, בהשוואה לאוכלוסייה הקולטת והתכונות המיוחדות והרבגוניות שלה, הביאו לשינוי מרחיק-לכת בגודלה של אוכלוסיית ישראל והשפיעו השפעה עמוקה על תכונותיה לזמן ארוך. גודל האוכלוסייה: כאמור, עם קום המדינה מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל 650,000 נפש. תוך שלוש שנים וחצי האוכלוסייה הוכפלה ויותר, ובסוף 1951 מנתה 1.4 מיליון נפש. מה היתה תרומת העלייה לגידול זה ? אלמלא היתה מגיעה עלייה כלל, והאוכלוסייה הוותיקה היתה גדלה רק על-ידי ריבוי טבעי פנימי, ניתן לחשב שהיתה מגיעה לכ - 720,000 נפש. מכאן שההפרש בין גודל האוכלוסייה בפועל לעומת המספר הצפוי של האוכלוסייה הוותיקה מבטא את תרומת העלייה (כ - 700,000 נפש). תרומה זו קשורה בכניסתם של כ-700,000 עולים, שמהם ירדו כ - 60-50 אלף באותה תקופה, אך הריבוי הטבעי הגבוה של עולים אלה קיזז במידה רבה את הירידה. זוהי התרומה המיידית לגידול האוכלוסייה, בהתחשב בפריון הגבוה של חלקים מהעלייה החדשה. התרומה לגידול האוכלוסייה בתקופות מאוחרות ניכרת עוד יותר. הרכב המוצא של האוכלוסייה: בואה של העלייה ההמונית הפך את אוכלוסיית ישראל לאוכלוסיית עולים בעיקרה. חלקם של ילידי חוץ-לארץ באוכלוסייה, שהיה כ - 62% בזמן קום המדינה, עלה לכ - 75% מהאוכלוסייה בסוף 1951. כאשר לעולים אלה נולדו ילדים בארץ (וכידוע, רמת הפריון של העולים היתה גבוהה מזו של הוותיקים), אחוז ילידי חוץ-לארץ הצטמצם והלך, ואוכלוסיית ה'צברים' החלה לגדול במשקלה (בייחוד כיוון שהעליות שהגיעו לאחר מכן היו מצומצמות יותר). ב - 1960 חוזר משקל העולים לזה שהיה בזמן קום המדינה, והוא ממשיך לקטון לאחר מכן. התופעה השנייה היתה בכיוון של שינוי מהותי בהרכב אוכלוסיית ילידי חוץ-לארץ לפי מוצאה. נוהגים להבחין בחטיבות באוכלוסייה לפי יבשת המוצא: ילידי אסיה, ילידי אפריקה, וילידי אירופה ואמריקה. משקל ילידי אירופה ואמריקה, שהיוו את רובה של האוכלוסייה (85% ב - 1948), ירד לאחר בוא העלייה ההמונית, ואילו משקל ילידי אסיה ואפריקה עלה במידה ניכרת. כיוון שהעולים שהגיעו מאפריקה ומאסיה באו בעיקר מארצות תת-מפותחות - רמת השכלה נמוכה-יחסית, הרכב גילים שבו משקל גדול לילדים - היתה לשינוי בהרכב האוכלוסייה לפי יבשת המוצא השפעה על המבנה החברתי והכלכלי של האוכלוסייה. הפריון הגבוה של האוכלוסייה מארצות אסיה ואפריקה, בהשוואה לזה של ארצות אירופה, הביא לגידול ניכר במשקל יוצאי אסיה ואפריקה בקרב הנולדים בארץ. לוח 9: חלקם של ילידי היבשות השונות באוכלוסייה
שינוי מבנה הגילים: העלייה ההמונית, שהביאה אתה גם קהילות שלמות בגילים שונים, היתה לכן בעלת הרכב גילים שונה מזה של האוכלוסייה הוותיקה. היא הביאה לשינוי בהרכב הגילים, כפי שמראה הלוח הבא. לוח 10: הרכב הגילים של האוכלוסייה
ההשוואה הפשטנית של הרכב הגילים מצביעה על גידול באחוז הילדים וצמצום משקל אלה הנמצאים בגילי העבודה העיקריים 44-30. אולם יש לזכור כי הרכב הגילים של האוכלוסייה הוותיקה היה משתנה גם ללא עלייה, וזאת בהתחשב במספר התושבים הוותיקים שהיו בגילים השונים לפני בוא העלייה. כשנערך ניתוח כזה ובו חושב הרכב הגילים שהיה מתקבל באוכלוסייה הוותיקה בסוף 1951 , ניתן לקבל כהפרש מהאוכלוסייה הכללית בכל גיל וגיל את תרומת העלייה נטו (עלייה בניכוי היורדים מתוכה ובהתחשב במספר ילדי העולים). בחינה זו, שנערכה לתקופה של 1953-1949, מצביעה על כך שתרומת העלייה לגידול הגילים +60 היתה גבוהה הרבה יותר (כ - 100%) מן התרומה הממוצעת לכל הגילים (של 74%). הגילים 44-30 גדלו במידה המועטת ביותר. לעומת זאת, מספר הילדים הצעירים גדל יותר מהממוצע. צריך להעיר שהשפעות אלו הן לזמן קצר בלבד. ההשפעה של העלייה משמעותית יותר כאשר נביא בחשבון גם את תרומת הפריון הגבוה של העולים. בשנים 1952-1948 גדל מספר הנולדים השנתי במידה ניכרת (והביא לכך שכעבור 20 שנה, כאשר הבנות שנולדו הפכו לאמהות של הדור הבא, שוב היה גל גבוה של ילודה). בחמש השנים הראשונות להקמת המדינה הוכפל מספר הנולדים השנתי, ובחמש השנים שלאחר מכן הוא גדל פי שלושה. לתופעות אלה היתה השפעה על היווצרות הרכב הגילים צעיר יותר, על היקף הנישואין, על היחס בין פוטנציאל גברים ונשים לנישואין, על הרכב הילדים בגילי החינוך, על גודלו של כוח-העבודה כאשר הגיעו הילדים לגילי עבודה, ועוד. הרכב המין והמצב המשפחתי: באוכלוסייה הוותיקה של מדינת ישראל היה עודף של זכרים, בסוף 1948, על כל 1,000 נקבות היו 1,067 זכרים. באוכלוסייה זו, ללא עלייה, היה נשאר עודף זכרים גם כעבור שלוש-ארבע שנים ומתקיים בכל הגילים (עד גיל 60). היחס הגבוה ביותר של מספר הזכרים למספר הנקבות היה בגילים 59-45. השינויים שחלו באוכלוסייה בעקבות העלייה ההמונית הביאו לצמצום ניכר בעודף זה. בין העולים שנמצאו בארץ ב - 1953 נמצא עודף נקבות בכל קבוצות הגיל מ - 20 ומעלה. ההשפעות של גל העלייה ההמונית על הרכב המינים לזמן ארוך יותר הן מורכבות יותר. יש עוד להזכיר שבין העולים היה אחוז גבוה יותר של אלמנים ואלמנות מזה שבאוכלוסייה הוותיקה. רמת ההשכלה וההרכב המקצועי: העולים שהגיעו בעלייה ההמונית מארצות אסיה ואפריקה היו בעלי רמת השכלה נמוכה-יחסית, בהשוואה לזו של האוכלוסייה הוותיקה, והרכבם המקצועי אופיין בריכוז במקצועות ברמות נמוכות יותר. כתוצאה מכך נכנסו עולים, בייחוד מאסיה ואפריקה, לרמות הנמוכות בריבוד החברתי והמקצועי ולרמות ההכנסה הנמוכות. עקב כך נוצרו הפערים בין קבוצות העולים מאסיה ואפריקה לבין קבוצות העולים הוותיקות ובין העולים מאירופה ואמריקה. כניסת העולים לכוח-העבודה בארץ נתקלה בקשיים, הן בגלל ההיצע המוגבל של מקומות תעסוקה בשנים הראשונות לאחר קום המדינה והן בגלל קשיי הקליטה של העולים, שהיו בעלי מקצועות שלא נדרשו בארץ, בגלל אי-ידיעת השפה העברית וכד'. בעיות אלו הביאו לכך שהעולים הקשישים לא נכנסו בחלקם לכוח-העבודה. בגילים 64-55 נמצאו רק 55% מהעולים הגברים בכוח-העבודה ובגילים 65 ומעלה 15% (שיעורים נמוכים בהרבה מאלה של האוכלוסייה הוותיקה ושל העולים בחוץ-לארץ). הירידה בהשתתפות בכוח-העבודה היתה חריפה יותר בקרב עולי אסיה ואפריקה ומצומצמת יותר בקרב עולי אירופה. גם בין אלה שהצטרפו לכוח-העבודה נמצא אחוז גבוה-יחסית של מובטלים. כאמור, נדרש שינוי מרחיק-לכת בהרכב המקצועי של העולים שהגיעו. בין העולים שנכנסו לכוח-העבודה למעלה ממחצית שינו מקצועם. קרוב ל - 80% מאלה שהיו עובדי מכירה לפני עלייתם עברו לעסוק במקצועות אחרים בארץ, וכן הדבר ביחס ל - 50% מבעלי-המלאכה וכשליש מאלה שהיו בעלי מקצועות חופשיים וטכניים בחוץ-לארץ. המעבר של העולים היה במיוחד לעבודה בלתי-מקצועית וחצי-מקצועית בתעשייה, בבנייה ובחקלאות. לוח 11: המועסקים לפי משלח-היד ומקום הלידה (יוני 1954)
בעת הקמת המדינה התגוררו 80% מן האוכלוסייה באזור החוף, מגדרה בדרום עד חיפה בצפון (פחות מ - 10% משטח המדינה). האוכלוסייה התרכזה במידה רבה בשלוש הערים הגדולות, תל-אביב חיפה וירושלים, שגרו בהן כ - 60% מכלל התושבים. בואה של העלייה ההמונית ויישובה הן ביישובים קיימים והן באותם יישובים שהוקמו לאחר מכן הביא לשינוי מרחיק-לכת של תפרוסת האוכלוסייה ושל מפת ההתיישבות היהודית בארץ. שיכונם של העולים נקבע בתחילה במקומות המגורים שהיו פנויים. אלה היו בעיקר בערים ובשכונות עירוניות במרכז הארץ, שניטשו מתושביהן הערביים (ירושלים, יפו, חיפה ואחר-כך עכו, לוד ורמלה) בזמן מלחמת העצמאות וכן מחנות ריקים של הצבא הבריטי, שהפכו למחנות עולים (בסוף 1949 נמצאו במחנות העולים 86,000 עולים). הדבר הביא לגידול האוכלוסייה בייחוד במחוז המרכז. לאחר מכן איכלסו העולים שהגיעו עיירות ריקות וכפרים נטושים באזורים רחוקים יותר (באר-שבע, אשקלון, בית-שאן, יבנה), והדבר תרם להגדלת האוכלוסייה במחוז הצפון ובמחוז הדרום. עם זאת, היה הדבר קשור במדיניות של קליטה מתוכננת, כאשר עולים כוונו לאזורים מאוכלסים-פחות. כן החלה התיישבות חקלאית מקיפה. ברחבי הארץ נוסדו כ - 200 מושבים חדשים, 90 קיבוצים ו - 90 יישובים כפריים אחרים, והדבר הביא לגידול חלקה של האוכלוסייה הכפרית. בשלב הבא הוחל גם באיכלוסן של עיירות-הפיתוח. העולים מהארצות השונות נכנסו לאותם המקומות שאוכלוסו בתקופת עלייתם ארצה. כך קרה שהעולים שהגיעו בשנים 1949-1948 מארצות מזרח-אירופה והבלקנים (פולין, בולגריה, יוגוסלוויה ויוון) התרכזו באזור תל-אביב (40% מעולים אלה) ; עולים מרומניה, שהגיעו בעיקר בשנים 1950 ואילך, התיישבו במחוז חיפה (30% מהם) והצפון (15%) ; עולים מאסיה ואפריקה (מרוקו, עיראק ותימן) כוונו בעיקר למחוז הצפון, למחוז הדרום ולמרכז. העלייה ההמונית שהגיעה לא נשארה כולה במקום יישובה הראשון. חלקה עבר למקומות יישוב אחרים, קרוב למרכז הארץ, אך חלק גדול מהעלייה הזו הטביע חותמו על האזורים החדשים ועל דפוסי ההתיישבות החדשים של האוכלוסייה.
כדי לעמוד על השינויים בתפרוסת הגיאוגראפית של האוכלוסייה, מובאים בלוח הבא נתונים על מחוז המגורים של האוכלוסייה היהודית בנובמבר 1948 (מועד מרשם התושבים הראשון במדינה), המשקפים את פיזור האוכלוסייה סמוך לקום המדינה (לצורכי השוואה, נוכו עולי 1948 מנתוני מפקד 1948), וזאת בהשוואה לפיזור האוכלוסייה ב - 1953. הנתונים מבוססים על מחקר מיוחד שנערך באותה תקופה בידי ד"ר ב' גיל (ראה ביבליוגראפיה בסוף המאמר, מס'6). במחקר זה נבחן לא רק הרכב האוכלוסייה כולה אלא גם פיזור גלי העלייה ההמונית, שהגיעו בשנים 1948/49 ו - 1950/53 וכן מובאת הבחנה בין עולי אסיה ואפריקה לעולי אירופה. העלייה של השנים 1948 - 1953 היוותה כבר 64% מכלל ילידי חו"ל בספטמבר 1953 . לוח 12: תפרוסת האוכלוסייה והעולים החדשים לפי מחוזות
נתונים אלה מצביעים:
לוח 13: חלקם של ילידי אסיה ואפריקה.
** ספטמבר 1953. בין כל ילידי חוץ-לארץ, קצת למעלה ממחצית מבין עולי אירופה ואמריקה היו עולים שהגיעו אחרי 1948. לוח 14: עולי 1953-1948, ילידי ארצות נבחרות,
מחצית העלייה מתימן התיישבה במחוז המרכז (בנפות פתח-תקוה ורחובות). מחצית העלייה מעיראק התחלקה בין מחוז המרכז לבין מחוז תל-אביב. לעומת זאת העלייה ממרוקו התפזרה בין מחוזות הארץ השונים – כ - 21% בצפון, 23% במרכז ו - 18% במחוז ירושלים. העלייה הפולנית התרכזה במחוז תל-אביב (42%) אך גם בריכוזים גדולים במחוזות חיפה והמרכז: 30% מהעלייה מרומניה השתקעו במחוז חיפה, 25% במחוז תל- אביב ו - 22% במחוז המרכז. העלייה מארצות הבלקאן (יוון, יוגוסלוויה, בולגריה) הגיעה ברובה למחוז תל-אביב (47%) והמרכז (25%). בחינת מחוז מגורים של עולי העלייה ההמונית כעבור 20 שנה (במפקד 1972) מצביעה על כך שהתפרוסת הגיאוגראפית שלהם השתנתה במידה רבה במשך הזמן. לוח 15: מחוז המגורים של עולי 1953-1948
המעבר למחוז תל-אביב בולט בקרב העולים מכל היבשות. כן קיים מעבר מסוים למחוז הדרום, לעומת יציאה ממחוז הצפון וממחוז המרכז.
לוח 16: האולכלוסייה והעולים החדשים לפי צורת יישוב מגוריהם
התפרוסת של אוכלוסיית העולים בהיקף גדול יותר בצפון ובדרום היתה מלווה בגידול האוכלוסייה הכפרית. הקמת מספר גדול של מושבים וקיבוצים, כפרי-עבודה ויישובים כפריים וחצי-כפריים - הוסיפה כ - 300 יישובים כפריים בין 1948 ל - 1953 והביאה לכך שב - 1953 23.4% מהאוכלוסייה התגוררה ביישובים כפריים, לעומת 15% ב - 1948. העולים שהגיעו ב - 1948 ובמחצית הראשונה של 1949 התיישבו בעיקר בערים (אלה היו עולים מפולין, בולגריה ועוד), אם כי בהיקף יחסי קטן מזה של האוכלוסייה הוותיקה. אלה שהגיעו בשנים 1950 - 1951 הופנו בהיקף גדול יותר ליישובים כפריים, כ - 40% מהעולים הופנו ליישובים כפריים וחצי-כפריים. בולט צמצום משקל האוכלוסייה של הערים הגדולות וגידול משקל הערים הבינוניות והקטנות. בסוף 1953 היו 50% מהאוכלוסייה הכפרית עולי 1948 - 1953 מאסיה ואפריקה ו - 28% מאירופה ואמריקה, ואילו ביישובים העירוניים היוו עולי 1953-1948 מאסיה ואפריקה 23% ועולי אירופה ואמריקה 34%. לוח 17: עולי 1952-1948, ילידי ארצות נבחרות,
* * *
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
