| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בעבר הרחוק היו חניכי תנועת הנוער חברים בה עד הגיעם לגיל בגרות ; לאחר מכן נפרד החניך המבוגר מן התנועה ויצא לדרך-חיים משלו. משאימצו התנועות את דרך ההגשמה הקיבוצית, התארך הקשר בין הבוגר לבין תנועתו, שכן התנועה הפכה למאגר האנושי המזין את ההתיישבות, והבוגרים שבו אליה כמדריכים של דורות החניכים הבאים. הקשר נעשה מורכב עוד יותר כשהחלו בוגרי התנועות להתגייס לפלמ"ח. עתה היה גם הפלמ"ח קשור לתנועות, שכן חלק חשוב מכוח האדם שלו בא מהן. לאחר קום המדינה ופירוק הפלמ"ח הוקם הנח"ל - תחילה במסגרת הגדנ"ע ולאחר כשנה כחיל וכפיקוד בצה"ל. הקשר בין הנח"ל לבין תנועות הנוער בישראל החל עוד לפני שבא לעולם והוא נמשך עד היום. במסגרת מאמר זה יסופר על קשר זה מתחילתו ועד שנת 1960.
האירוע שהביא להקמת הנח"ל בשנת 1948 היה גיוס החירום של ילידי 1931 (בני ה - 17) בעת ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. גיוס הנערים הללו ואימונם הוטל על הגדנ"ע. בין אלפי הנערים המגויסים במסגרת זו, היו כמה מאות חברי תנועות נוער שהיו מאורגנים בגרעינים, ומיועדים לצאת להכשרה ולהגשמה במשקים, בעיקר הקיבוציים. גיוסם המוקדם היה עלול לשבש את תכניות ההתיישבות : מדריכי תנועות הנוער וראשי התנועות ההתיישבותיות חששו, שאם יפוזרו קבוצות ההכשרה בין יחידות הצבא השונות בהתאם לכישורי הנערים וצורכי היחידות, עלול הדבר לגרום לפירוק הגרעינים ולירידת עמל חינוכי של שנים לטמיון. הבעיה היתה חריפה בעיקר בנוגע למשקי הספר, אשר עמדו בקו הראשון של המלחמה, וציפו לבוא הגרעינים העומדים לסיים את חינוכם התנועתי. שמירה על שלמותם של גרעינים אלה היתה שאלת חיים ליישובים האמורים. לאחר דיונים קדחתניים בין נציגי התנועות ובין אגף הנוער במשרד הביטחון נשלח ב - 10 באוגוסט 1948 מכתב לראש הממשלה ושר הביטחון ד' בן-גוריון: '...פגישת מזכירויות התנועה סיכמה מחדש את עמדת התנועות בעד הקמת מסגרת מיוחדת לגרעינים, שאינה קשורה לחטיבה צבאית כלשהי, פרט לאימונים אם יוחלט על כך . . .הוחלט לתבוע את הוצאת הגרעינים למשקי ההתיישבות יחד עם הבנות . . . ובמקרה של המשך האימונים לשמור על שלמות הגרעינים . . .' על מכתב זה חתמו נציגי התנועות האלו: עקיבא, בני עקיבא, עזרא, המכבי הצעיר, הצופים, התנועה המאוחדת, הנוער העובד, השומר הצעיר והמחנות העולים. עם קבלת המכתב כינס בן-גוריון התייעצות בהשתתפות הרמטכ"ל, נציגי אגף הנוער במשרד הביטחון ומפקדת הגדנ"ע. הסיכום שהתקבל בהתייעצות זו נוסח במכתבו של בן-גוריון מיום 16.8.48 למזכירויות התנועות. ב - 12 בספטמבר 1948 התפרסמה פקודה מיוחדת בחתימתו של הרמטכ"ל יעקב דורי, אשר הגדירה את מבנה הגדנ"ע, ובה הופיע פרק על הנח"ל, שנועד להיות מסגרת מיוחדת בתוך הגדנ"ע. למרות פרסום שני המסמכים הרשמיים הללו התגלעה מחלוקת בין נציגי התנועות, ופרץ פולמוס חריף על הקמת הנח"ל ועל אופיו. אחת הסיבות לכך היתה העובדה, שהן מכתבו של בן-גוריון והן הפקודה של רב-אלוף דורי נוסחו בקווים כלליים, ולא נתנו תשובות מלאות ומפורטות לבעיות שהטרידו את נציגי התנועות. במכתבו של בן-גוריון ניתן אישור עקרוני לשמור על שלמות הגרעינים, וכן נקבע שמה של המסגרת - 'נוער חלוצי לוחם' (ובקיצור - נח"ל) - אך לא נמסרו פרטים על אופי המסגרת ועל מסלול השירות ; הפקודה של דורי הגדירה את מבנה היחידה והקמת מדור נח"ל במשרד הביטחון ואת סמכויותיו, אך לא פירטה יותר מכך.
כאמור, המכתב הראשון לבן-גוריון נכתב ונחתם בידי נציגי כל התנועות ; אולם לאחר שהוחלט להקים את מסגרת הנח"ל, נדחתה הצעת נציגי חלק מהתנועות להקים גם מסגרת בלתי-מגויסת ליד מטה הפלמ"ח, ופרצה מחלוקת בין-תנועתית, שברקעה עמד מתח אידיאולוגי ומפלגתי וחוסר אמון באי-תלותה המפלגתית של מערכת הביטחון – בעיקר מצד התנועות הקשורות למפ"ם. באותה תקופה החל פירוק מטה הפלמ"ח, ונציגי התנועות הקשורות למפ"ם חשדו בבן-גוריון שהוא הקים את הנח"ל על מנת להמתיק את הגלולה המרה של פירוק הפלמ"ח. אין כל אפשרות להביא במסגרת זו את כל הפרטים על המחלוקת הקשה והממושכת, ולפסוק הלכה - מה היו באמת המניעים להקמת הנח"ל בתקופה של פירוק מטה הפלמ"ח - אך נביא מספר טיעונים של המצדדים בהקמת הנח"ל ושל המתנגדים לו. אליהו (אליק) שומרוני, מהוגי הנח"ל וממקימיו, כותב בספרו 'מגל וחרב' (עמ' 9) : 'כל ההכשרות המגויסות של התנועות החלוציות בפלמ"ח נותקו מבסיסיהן שבמשקים מיד עם פרוץ המלחמה. הן הפכו יותר ויותר לגדודי צבא סדיר עטורי זוהר מבצעים וכיבושים צבאיים . . .' ובן-גוריון כתב ביומנו ב - 16 ביולי 1948 : 'בן-ציון בארי ושמואל תג'ר מהסתדרות הצופים, בעניין השביעיות שנמצאים באימונים - 1,400, מהם כ – 400 בגרעינים התיישבותיים. אלה שנכנסו כבר לפלמ"ח יאבדו להתיישבות, לא רק מפני האבדות אלא מפני התמחותם (החיילית, שתגרום לפיזורם בצה"ל)'. אחד המתנגדים החריפים להקמת הנח"ל היה חיים הדרי, חבר ועדת הנוער של הקיבוץ המאוחד. הוא אמר במועצת התנועה בגבעת ברנר, שהתקיימה ב - 5 בנובמבר 1948 : 'דרישת הקיבוץ – לקיים את האימונים בתוך המשקים, בפיקוח משרד הביטחון, באותם הדרכים והאופנים שהפלמ"ח אימן את חבריו במשך כל השנים . . . הרי החוק היה בידינו. הברירה משק או קסרקטין היתה בידינו והחוק אמר : לא משק אלא קסרקטין . . .' בעיתון 'על המשמר' מ- 14 בספטמבר 1948 התפרסמה החלטת מפ"ם: 'להתנגד לנסיונות לרכז את האימונים לנוער שלפני גיוס (ילידי 31') במחנות קסרקטינים ארציים ולנתק את האימונים מהעבודה ומהחיים בתוך יישובי העבודה . . .'. הוויכוח בין הצעירים חברי ההכשרות היה חריף יותר, והנימוקים אחרים. כתב אחד המתנגדים לנח"ל, עקיבא אולניצקי, חבר הכשרת משמר-הים ('במעלה', 5 בנובמבר 1948) :
ענה לו חבר נח"ל מהכשרת גבע ('במעלה', 24 בדצמבר 1948):
לוויכוח היה ביטוי גם בגיוס לנח"ל. חמשת גרעיני הנח"ל הראשונים היו של בוגרי תנועות נוער שתמכו בהקמת הנח"ל (הצופים, התנועה המאוחדת, בני-עקיבא, המכבי הצעיר, והנוער העובד - החלק הקשור לחבר הקבוצות). שני גרעינים של המחנות העולים למנרה וגרעין של השומר הצעיר לאילון היו בשלב הראשון של אימונים במסגרת הגדנ"ע, אך בשלב החופשה שלפני החיול העלו אותם ללא גיוס למשקי ההכשרה, עקב התנגדות נציגי תנועותיהם להמשך אימוניהם במסגרת צבאית. הפולמוס הסוער בין התומכים והמתנגדים להקמת הנח"ל נמשך, ובינתיים הלכו ונרקמו קשרים ושיתוף פעולה בין תנועות ההתיישבות והחיל הצעיר. וכך תיאר משה גלבוע את המצב במחנה 80, מחנה האימונים של הנח"ל ('במעלה', 13 באוגוסט 1948):
ובעלון פלוגה א' של הנח"ל כתב שמואל אביעד:
לסיכום פרשת המחלוקת בין תנועות הנוער השונות בעניין הקמת הנח"ל ראוי לציין, שעברו כשנתיים מהקמת הנח"ל במסגרת הגדנ"ע עד אשר השלימו עם קיומו גם תנועות הנוער שהתנגדו לו בתחילה. סימנים ראשונים להכרה זו הופיעו ברשימה 'בעקבות כינוס החוג העולה' ('במבחן', ביטאון המחנות העולים, מאי 1950). נאמר שם בין היתר:
במשך שתי שנות ההתנגדות גייסו הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי לנח"ל אך ורק חברות נוער; הגרעין הראשון שהיה קשור לקיבוץ המאוחד התגייס לנח"ל בחודש יולי 1950 מתנועת הנוער העובד. באוקטובר 1950 התגייסו הגרעינים הראשונים של המחנות העולים ושל השומר הצעיר. לאחר גיוס הגרעין הראשון של המחנות העולים לנח"ל, קיבל הנח"ל הכרה ולגיטימציה מלאה בביטאון התנועה. בגיליון נובמבר 1950 הוקדשו שני עמודים שלמים ל'אפיקי נח"ל', ובהם הובאו רשמים של החברים המשרתים בנח"ל וכן איור המתאר את הנח"ל כ'צבא חלוצי - מתאמן ועובד'.
הגורמים שהביאו להולדתו ולמיסודו של הנח"ל היו נעוצים במורשת ההתיישבות וההגנה בארץ. מיזוג התיישבות והגנה (בסמל הפלמ"ח - שיבולים וחרב; בסמל הנח"ל – מגל וחרב) היווה את אחד הרכיבים הראשיים באתוס הציוני. גרעיני 'השומר' וה'הגנה' צמחו בהתיישבות. הפלמ"ח והכשרותיו המגויסות במשקים גילמו והגשימו רעיון זה במלואו. כאשר עמדה הכנסת הראשונה בשנת 1949 לחוקק את חוק שירות הביטחון היא החליטה, בהשראתו של ד' בן-גוריון, לתת ביטוי לרעיון זה ותשובה לצרכים ולאתגרים של המדינה הצעירה בביסוס ריבונותה על השטחים ששוחררו וביישוב השטחים השוממים ; לפיכך, חוק שירות הביטחון תש"ט, שקיבלה הכנסת ב - 8 בספטמבר 1949 כלל סעיפים מיוחדים הקשורים להכשרה חקלאית ולנח"ל. לאחר קבלת החוק, תוקנו תקנות המפרטות את תנאי שנת ההכשרה החקלאית והשמירה על שלמות הגרעינים במסגרת שירות החובה בצה"ל. תקנות אלו משמשות עד היום את הבסיס לקיום הנח"ל ומסלול השירות המיוחד שלו. ב - 24 בנובמבר 1949 פורסמה הוראת הפיקוד העליון של צה"ל להקמת חיל-הנח"ל כמסגרת צבאית לקליטת כל חייבי הגיוס בשנת שירותם הראשונה. עם פרסום הוראת הפיקוד העליון יצא הנח"ל ממסגרת פיקוד הגדנ"ע והפך לחיל עצמאי. הכוונה היתה שכל מגויס לצה"ל (פרט למתגייסים לחיל-האוויר, לחיל-הים ולחילות מקצועיים אחרים) יעשה את השנה הראשונה לשירותו באימונים ובהכשרה חקלאית במסגרת הנח"ל. בשנים הראשונות אחרי קבלת החוק הופנו חיילים רבים לנח"ל בפקודה, אך במשך השנים, בגלל צורכי הביטחון, הלך מספרם ופחת עד אשר בוטל החיוב למעשה, למרות שהחוק לא שונה. כך קרה שהנח"ל, שבמקורו כלל רק את בוגרי תנועת הנוער, חזר והפך לגוף הצבאי הקולט גרעינים תנועתיים (אם כי מפעם לפעם הוא קלט גם חיילים בודדים). מידת תקפותה של חובת ההגשמה האישית במסגרת הנח"ל לא היתה שווה ואינה שווה כיום בתנועות השונות. בתנועות ה'חלוציות' - השומר הצעיר, המחנות העולים, התנועה המאוחדת והחטיבה החינוכית של תנועת הנוער העובד והלומד - ההגשמה האישית, ובשלב הראשון היציאה להכשרה במסגרת הנח"ל, היתה והינה חובה אישית המוטלת על כל בוגרי התנועה. מי שאינו מוכן לכך חייב לעזוב את התנועה. בתנועת הצופים ובבני עקיבא, הגיוס לנח"ל ככלל הוא חובה, אך אין מחמירים בקיומו, ובעיקר לא בהמשך ההגשמה בהתיישבות. בבני עקיבא קיים מסלול הגשמה המשלב הכשרה חקלאית ולימוד בישיבה וכן הדרכה ביישובי עולים. למרות חריגים אלה כלולות שתי התנועות הללו במסגרת התנועות המכונות 'חלוציות'. 'הנוער הציוני' אינה תנועת נוער במתכונת המקובלת בארץ. אין לה קנים וסניפים בערים, ופעילותה מתרכזת בעיקר במוסדות החינוך ובפנימיות הקשורות לתנועה. מבין חניכים אלה ומבין חניכי חברות הנוער המתחנכים ביישוביה היא מארגנת גרעינים לנח"ל. בתנועת 'עזרא' מקובלת חובת הגיוס לנח"ל לגבי הבנים בלבד. הבנות יוצאות להכשרה למשק שנמצאים בו הבנים, ללא גיוס לצה"ל. גם בתנועה זו מאפשרים שילוב הכשרה חקלאית עם לימוד בישיבה. לתנועות שאינן מוגדרות כ'חלוציות' - המכבי הצעיר, בית"ר, הנוער העובד והלומד הדתי, הנוער העובד והלומד הלאומי - יש כעין פלג חלוצי. הן מגייסות מדי שנה לנח"ל גרעין אחד או שניים, אך יש שנים שלא גייסו בהן אף לא גרעין אחד. בנח"ל משרתים, כאמור, לא רק חברי גרעינים שהם בוגרי תנועות נוער. שתי דוגמאות לשירות נחלאים שלא התחנכו בתנועות: חיילים בודדים - שצה"ל החליט, מטעמים שלו, לגייסם לנח"ל (בשנות העלייה הגדולה, וגם בתקופות אחרות, היה בנח"ל אחוז ניכר של חיילים כאלה), וכן גרעינים 'פרטיים' - כלומר, גרעיני-הכשרה שלא צמחו בדרך התנועתית המקובלת, אלא התאגדו לפני גיוסם, אם ביזמה פרטית, אם, כפי שקורה לרוב, בהשפעת ובהשראת יישוב קיבוצי, ששיגר שליח העירה - וזה ריכז והדריך קבוצה של צעירים, חסרי חינוך תנועתי או שפרשו מתנועות נוער, והכינם כהשלמה לקיבוצו. התחיל לפעול בשיטה זו קיבוץ רביבים בנגב, ובעקבותיו הלכו יישובים רבים נוספים. במסגרת מאמר זה נדונים רק אותם גרעינים המשתייכים לתנועות הנוער.
תנועות הנוער, אף שהיו מהיוזמות והדוחפות להקמת הנח"ל, אין להן כל מעמד חוקי ואף לא הוזכרו בחוק שירות הביטחון והתקנות הנוגעות להכשרה חקלאית ולשמירה על הגרעינים ההתיישבותיים. בתקנות מוגדר מי שהוא 'חבר גרעין התיישבותי', מפורשות זכויות הגרעין וחבריו ונאמר מהי רשימה מאושרת של חברי גרעין התיישבותי (רשימה שאישר שר הביטחון או מי שהוסמך על-ידו, קרי ראש אגף הנוער והנח"ל או מנהל מחלקת הנח"ל במשרד הביטחון). כן נקבעו בתקנות ענפי המשק, שההכשרה בהם היא בגדר הכשרה חקלאית, וצוינו ההסדרים והמשטר של הכשרה חקלאית. כך הוא המצב מבחינה פורמאלית - בכתובים. אך במציאות ובחיי יום-יום התנועות הן שותפות מלאות לנח"ל בכל התחומים. יתר על כן, לתנועות ההתיישבותיות ולתנועות הנוער ניתן מעמד עקיף בממסד הממונה על הנח"ל. כבר בפקודה הראשונה על הקמת הנח"ל במסגרת הגדנ"ע, נקבע:
זהו נוהל חריג לגבי יחידות צה"ל. אף לא לאחת מיחידות צה"ל (פרט לפיקוד הגדנ"ע הקשור אף הוא לאגף הנוער והנח"ל) יש זיקה הגובלת בכפיפות לראש יחידה אזרחית במשרד הביטחון. באמצעות יחידה זו, אגף הנוער והנח"ל, ובעיקר באמצעות ראש האגף, מתקיים צינור השפעה של התנועות על הנח"ל, על הנעשה בו ועל מסלול השירות. להלכה, ראש האגף הוא פקיד בכיר במשרד הביטחון. למעשה, מבלי שנקבע זאת במפורש באף אחת מהוראות משרד הביטחון, מקובל שראש האגף הוא חבר קיבוץ, ומתמנה על-ידי שר הביטחון על פי המלצת מזכיר הזרם ההתיישבותי הגדול. בפועל, פרט לחריג אחד, באו כל ראשי האגף מן ההתיישבות. בראשית חודש אוקטובר 1948 התמנה אליהו שומרוני מקיבוץ אפיקים למנהל מדור הנח"ל באגף הנוער שבמשרד הביטחון. אליק (כך היה כינויו בפי כל) היה חניך, מדריך ושליח בתנועות הנוער בחוץ-לארץ ובארץ. הוא היה חדור הכרה בחשיבות החינוך הרעיוני התנועתי ונלהב ליצירת הנח"ל. למעשה, החל בפעילות להקמת הנח"ל ולעיצוב דמותו ומבנהו עוד לפני שנתמנה רשמית לתפקידו. הוא עשה זאת בעיקר בשיחות ארוכות עם בן-גוריון, שמינה אותו. עוד ב - 30 ביוני 1948 שלח בן-גוריון מברק לקיבוץ אפיקים וביקש לשחרר את שומרוני בלי כל דיחוי 'לתפקיד ביטחון חשוב'. בגלל הרקע התנועתי שלו היה אליק מודע לחשיבות שיתוף נציגי תנועות הנוער בעיצוב הנח"ל ובבנייתו. זמן קצר לאחר שנכנס רשמית לתפקידו הוא דיווח לבן-גוריון:
ב - 24 בנובמבר 1948 התקיימה הישיבה הראשונה של מועצת הנח"ל. פרט לנציגי התנועות הנח"ל השתתף גם נציג חבר-הקבוצות (ששמו נשמט בטעות מהדיווח לבן-גוריון) ונציג הנוער הציוני. את הקיבוץ המאוחד ייצג חבר מעין-גב, מהפלג הקשור למפא"י. כן השתתפו : אלחנן ישי, מפקד הגדנ"ע, איסר בן-צבי, מנהל מחלקת הנוער במשרד הביטחון וקצינים ממפקדת הנח"ל - מרדכי ליפסקי (תמיר), אורי טאובס (טל) ומשה גלבוע (לא צוינו תפקידיהם). בישיבה נדונה, בין היתר, בעיית החיילות בנח"ל, ונבחרו ועדות משנה שקיבלו על עצמן לעסוק ולהחליט בבעיות מעשיות ובוערות של החיל הצעיר: ועדה לחוזה עם המשקים על עבודת הנחלאים וועדה לקביעת נוהל ומשטר. בעקבות כינון המועצה קמו והתמסדו גופים משותפים ליד אגף הנוער והנח"ל: ועדת הכשרות מורחבת, ועדת הכשרות מצומצמת וועדת ערעורים. * בשנים 1960-1950 התגייסו לנח"ל 64 גרעינים בכל שנה בממוצע. בכל התקופה הזו, וגם לאחריה, שמרו שלושת הזרמים ההתיישבותיים הגדולים: האיחוד, הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי על הדומינאנטיות שלהם בנח"ל. הם גייסו בממוצע כ - 51 גרעינים בכל שנה – כ - 80% מסך כל הגרעינים שהתגייסו לנח"ל.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
