רמלה היא העיר היחידה בארץ שהוקמה מן היסוד בידי מוסלמים, ... ועוד פעמיים!

את רמלה ייסד בשנת 96 להג'רה, היא 715 לספירה, סלימאן אבן עבד אל מלכ מבית אמיה, קודם שנתמנה ח'ליף. סלימאן ייעד את רמלה להיות בירת ג'נד פלסטין. שטח העיר בשיאה הגיע לכ- 2,000 דונם לערך והיא הייתה מוקפת חומה חזקה ונקבעו בה 12 שערים. נראה שרמלה הייתה עיר מתוכננת היטב שנבנתה בקווים ישרים על פי תכנית טיפוסית של עיר רומית-ביזנטית. מארבעת השערים הראשיים נמתחו רחובות שוק שהצטלבו במרכז העיר במקום שבו עמד המסגד הציבורי - מסגד יום השישי (אל מסג'ד אל ג'אמע). רחובותיה היו רחבים ובתיה גדולים ובנויים אבני גזית ואולי אף שיש. בסוף המאה ה-15 העיר השופט הירושלמי מג'יר אל דין על רמלה של ימיו:

וכיום לא נותר זכר לרמלה [הקדומה] וכבר אבדו חומותיה ושוקיה הקדומים [...] ולא נותר מהם לא שליש ולא רבע [...] והמסגד הציבורי נמצא מחוץ לעיר [של ימיו] וסביבו בית קברות.

דברים אלו מתעדים את "תזוזתו" של אתר העיר. עיון במקורות ההיסטוריים חושף את האירוע שגרם לכך. החפירה הארכאולוגית שנערכה במקום מאששת את התופעה הייחודית.

אובדן כל בתיה

ביום א', באחד לחודש המוסלמי שואל 460 להג'רה/3.8.1068, רשם ביומנו המלומד הבגדדי אל בנא:

ביום חמישי הגיעה הידיעה... אודות רעש עז שארע בפלסטין וברמלה בעשרים וארבעה לחודש רג'ב באותה שנה (460/29.5.1068) וגרמה לאובדן כל בתיה פרט לשניים ונספו בערך חמישה עשר אלף נפש.

אבן אל קלאנסי, כותב תולדות דמשק המספר גם על ארץ ישראל, מתאר את גודל החורבן:

ביום שלישי העשרה בג'מאדא אל אולא (13.6.1068/460) פגעה רעידת אדמה חזקה בפלסטין והפילה את רוב בתי רמלה ואת חומתה ונתערער מסגדה ומתו רוב התושבים תחת ההריסות.[...] מורה אחד לימד בכיתתו מאתיים נערים ונפל החדר [עליהם] ולא נותר איש לשאול עליהם כי נספו משפחותיהם.

בתולדות העיר ידועים רעשים נוספים שפגעו בעיר פגיעה קשה. כך היה בעת "רעש השביעית" ב-749, בשנת 1033 וכך אירע גם בשנים 1546 ו-1927. זאת משום שרמלה יושבת בלב אזור המצטיין בפעילות סייסמית עזה. העיר והמרחב סביבה פגיעים לרעשים המתחוללים בארץ, גם כאשר המוקד נמצא במרחק גדול מהם. ניתן להעריך כי מוקד הרעש הקטלני של 460 /1068 היה סמוך אליה.

בעוד שבמקומות אחרים נגרם הרס מועט יחסית, הרי שבירת ג'נד פלסטין חרבה עד היסוד. מי שלא נספה ברעש נטש את העיר: "נעלמו עקבותיה ועברו רוב אנשי רמלה ממנה אל איליא [ =ירושלים] ובנו אותה ובצרוה" (המלומד בן המאה ה-13, אבן שדאד); "ומערי ארץ הקודש רמלה, אותה בנה סלימאן אבן עבד אל מלכ ועשה אותה בירה, עד אשר תכפו עליה רעשי האדמה ועברו ממנה [תושביה] אל ירושלים" (דמשקי [איש דמשק], המאה ה-14).

והעמידוה על תילה

ארבע שנים עמדה רמלה חרבה ונטושה. באותה עת החל מתפורר שלטון הפאטמים בסוריה ובארץ ישראל. קבוצות של חיילים תורכמנים שהיו קשורים עם הסולטאן הסלג'וקי, מלכ שאה, פקדו את הארץ. האמיר התורכמני אתסז בן אוק בחר ברמלה, בירת ג'נד פלסטין שנהרסה ברעש, כבסיס:

ומשלו התורכמנים ב(בלאד) אל שאם על פי חוקיהם, ובאו אל רמלה והיא חרבה ואין בה איש, ואין שערים לשוקיה והובאו אליה פלאחים והעמידוה על תילה (סבט אבן אל ג'וזי, 1225 לערך).

משילוב תמונת המחקר הארכאולוגי עם דברי המקורות ולאור נתונים היסטוריים וסיסמיים, נראה לנו שאתסז ואנשיו לא ניסו לקומם את הבתים ההרוסים באתרם אלא העדיפו לבחור שטח נקי מהריסות ולייסד שם את העיר מחדש.

הצעה זו מתבססת על כמה נתונים: בחפירות רבות שנערכו בשטחי העיר הקדומה התברר שהיישוב במקום חדל להתקיים במאה ה-11. כמעט שלא נמצאו שרידי קירות, והמעט שנמצא מגיע עד גובה שלושה-ארבעה נדבכים בלבד. במקומות רבים נעלמו אף היסודות, והסימן היחיד לקיומם של מבנים בסביבה הוא חותמן של אבני הבניין מן הנדבכים שהיו שקועים בקרקע על פני העפר שנצבר. ארכאולוגים שחפרו באזור הקדום של העיר מציינים כמעט בכל הדוחות שאבני הבנייה "נשדדו", כלומר נלקחו מהמקום ושימשו לבנייה באתר אחר.

בכל שטחי החפירה לא התגלו עדויות לחומות האדירות שתוארו במקורות רבים ולא לרחובות הרחבים ולמבנים המרשימים שהוזכרו שם. מספרם של בתי עיר הקדומה הוערך ב-4,000. אילו שבה רמלה ושוקמה באתרה המקורי ועל פי המתווה הראשוני שלה, קשה להניח ששרידי העיר המפוארת, ששטחה עלה בגודלו על שטחן של ערים מרכזיות דוגמת דמשק וחלב, היו נעלמים לחלוטין. אלא שמשקמיה העדיפו לבנותה באתר חדש. הרעש של 1068 הותיר אחריו חורבן מוחלט. לו רצו התורכמנים לשקם את העיר באתרה המקורי היו נאלצים לפנות כמויות עצומות של הריסות. העתקת אתר ההתיישבות למקום סמוך חסכה מלאכה מפרכת זו ואפשרה להקים את היישוב החדש בבנייה מתוכננת ומסודרת. ממצאי החפירות מלמדים כאמור שפרט לשרידים דלים ביותר "נשדדו" כל מבני רמלה הקדומה. קרוב לודאי שהסיבה לכך הייתה שרמלה, באתרה החדש, נבנתה באבנים שנלקחו מגלי ההריסות שהותיר הרעש.

רמלה נוסדה אפוא פעמיים. בראשית המאה השמינית זה היה סלימאן אבן עבד אל מלכ, הנסיך האומיי שהקימה מן החולות ועשאה לבסיס שלטונו בפלסטין. ב-1072/464 ייסדה מחדש האמיר התורכמני אתסז בן אוק, אולם לא באתר שבו עמדה יותר מ-450 שנה אלא בסמוך לו (מרכז העיר שהקים היה רחוק מהמרכז הקדום בקילומטר אחד בלבד) ובכך הקים עיר חדשה לחלוטין ששטחה מצומצם יותר.

רמלה היא, ככל הידוע, העיר היחידה בארץ שהוקמה מן היסוד בידי מוסלמים. נראה שקביעה זו תקפה לא רק לגבי מפעלות השושלת האמיית במאה שמינית, כי אם גם לימי השלטון הסלג'וקי במאה ה-11. בכך הייתה רמלה לעיר היחידה בארץ ישראל שנוסדה פעמיים ביוזמת שלטון מוסלמי.