תנועת-נוער חלוצית של נוער לומד בארץ-ישראל, שראשית צמיחתה בחוגים שקמו בגימנסיה "הרצליה" בשנת 1926.

יוצאי חוגים אלה הקימו בשנת 1929 את "קבוצת החוגים" בחדרה, שעברה לאחר זמן אל עין-חרוד (תחתית) ואחר-כך התישבה בבית-השיטה.

בעקבות איחוד "החוגים" עם "לגיון הצופים" בירושלים ועם "קהילת הצופים" בחיפה, אשר פרשו מתנועת הצופים הכללית, הוקמו "המחנות העולים". תנועה זו ראתה עצמה כתנועה חלוצית של הנוער הלומד וכתנועת-אחות לנוער העובד. היא שללה את הצופיות כיסוד חינוכי והדגישה את החינוך להגנה ולהגשמה עצמית. היא קבעה זיקתה אל "הקיבוץ המאוחד" ובוגריה הקימו יישובים קיבוציים במסגרת התישבות זו. בשנת 1945 התפלגו "המחנות העולים" בעקבות הפילוג במפא"י ובמשקי "הקיבוץ המאוחד". החלק הנאמן למפא"י ולדרכה התאחד עם תנועת "גורדוניה - המכבי הצעיר". החלק ששמר על זיקתו ל"הקיבוץ המאוחד" התאחד עם "דרור" תנועת הנוער החלוצית העולמית הקשורה עם "הקיבוץ המאוחד".