הסתדרות עולמית של נוער ציוני לחינוך להגשמה אישית חלוצית בארץ-ישראל. נוסדה בגאליציה ופולין בשנים 1913-1914 וכללה את הסתדרות הצופים "השומר" וקבוצות של "צעירי ציון".

ב-1916 נתאחדו שתי התנועות לאחת, בשם "השומר הצעיר", אשר פיתחה שיטה חינוכית מיוחדת; מיזוג צופיות ודוגמה אישית מחנכת עם הגשמה, עליה לארץ והליכה לחיי קיבוץ ושיתוף.

ראשוני התנועה עלו לארץ-ישראל ב-1919 והקימו את הקיבוץ הראשון. ב-1924 נתכנסה בדנציג הוועידה העולמית הראשונה של "השומר הצעיר", בה השתתפו גם שליחי הקיבוצים השומריים בארץ-ישראל. ב-1927 נוסד בארץ-ישראל "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר" ונתהדקו הקשרים בינו ובין התנועה העולמית. הוועידה העולמית השניה (1927) קבעה את חובת העליה לארץ-ישראל וחיי קיבוץ בה כעקרון המחייב את כל בוגרי התנועה. כן נדון הקשר עם הקיבוץ הארצי. בוועידה העולמית השלישית, בשנת 1930 פרשו מהתנועה חברים מרוסיה, מלטביה ומארצות אחרות והצטרפו אל "הקיבוץ המאוחד" ואל מפא"י. הרוב קבע, כי הוא רואה בקיבוץ הארצי את הדרך היחידה של התנועה בארץ-ישראל.

במלחמת-העולם השניה פעלו חברי התנועה בשטחי הכיבוש הנאצי וסייעו בשמירה על דמותו היהודית והאנושית של הנוער. השתתפו בהתנגדות המזוינת נגד הנאצים, שהגיעה לשיאה במרד גיטו ורשה וכן בהצלת שרידי השואה והעלאתם לארץ-ישראל.

בשנת 1946 נעשתה תנועת "השומר הצעיר" מפלגה פוליטית וב-1948 היתה שותפת בהקמת מפ"ם.