ראשי-תיבות של "נצח ישראל לא ישקר" (שמואל א' ט"ו, 29) כינויו של ארגון ריגול בארץ-ישראל בשנות מלחמת-העולם הראשונה שהוקם בשנת 1915 לסייע לאנגלים בפעולות ריגול במחנה התורכים ובכיבוש הארץ.

מייסדיו וראשיו של ארגון ניל"י היו מבני המושבות ומחברי אגודת ה"גדעונים"; אהרן, אלכסנדר, ושרה אהרונסון, אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי, נעמן בלקינד ואחרים. הם קיוו כי על-ידי הגשת הסיוע לצבא הבריטי, שעלה ממצרים לכבוש את ארץ-ישראל מידי הצבאות התורכים והגרמנים, יזכו היהודים לאחר הנצחון ויקבלו מהבריטים את ארץ-ישראל לעם ישראל.

המניע העיקרי להחלטתם להקים את ארגון הריגול לטובת בריטניה היה התעללותם של השלטונות התורכיים ביהודי הארץ. ניל"י, פעל תוך התנגדות של רוב יהודי הארץ, וביניהם אנשי המושבות, שמהן יצאו חברי ניל"י, אשר חששו מנקמתם האכזרית של התורכים אם יתגלו פעולותיה. ואמנם בשנת 1917 נתגלה הארגון במקרה. יונת-דואר שנשלחה מתחנת הנסיונות בעתלית עם ידיעה לבריטים, נתפסה על-ידי התורכים והם פתחו במסע אימים וטרור נגד היישוב היהודי. רבים מחברי ניל"י נתפסו ועונו קשות. שרה אהרונסון התאבדה ביריה לאחר שעונתה בידי חוקריה האכזרים. בלקינד ולישנסקי נתפסו והוצאו להורג, אבשלום פיינברג נהרג בדרכו למדבר סיני לחצות את קווי החזית לצד הבריטים. קברו נתגלה לאחר מלחמת ששת הימים ליד רפיח. בעיקבות גילוי רשת ניל"י רדפו התורכים גם את חברי ה"שומר", אף שהיו ממתנגדי ניל"י. עשרות מהם נאסרו והוגלו לדמשק.

אהרן אהרונסון, היה הרוח החיה של ניל"י והאחראי לקשרים הפוליטיים עם הבריטים. הוא יצא בחשאי מן הארץ והגיע לאלכסנדריה של מצרים ומשם הדריך את פעולות האירגון. כאשר גירשו התורכים את יהודי יפו-תל-אביב, במארס 1917, וסכנת מוות מרעב וממגפות רחפה עליהם, העביר ארגון ניל"י את הידיעה על התעללות התורכים במגורשים אל מוסדות התנועה הציונית העולמית. בעקבות פניות לעזרה ולהשתדלות מתאימה הופסקו הרדיפות ואף הועברה עזרה כספית לנצרכים.

בתום מלחמת-העולם הראשונה המשיך א. אהרונסון בפעולה הציונית המדינית לגבי ארץ-ישראל. באחת הנסיעות שלו מאנגליה נספה בתאונת-מטוס מסתורית מעל תעלת לאמאנש. הנסיבות לא נתבררו עד היום.