חפירה שנעשתה בעזרת כלי מכאני כבד לשם החלפת קו ניקוז בדרום עיר דוד הביאה באחרונה לגילוי אקראי של מדרגות אבן אחדות. במקום נערכה חפירת הצלה, שהתפתחה לכדי מפעל חפירות גדול, המצוי עדיין בעיצומו.* נחפרה הסמטה המצויה בין הבוסתן הגדול בדרומו של עמק הטירופויון לבין מצוק הסלע, המהווה את הקצה הדרומי של גבעת עיר דוד. זהו האזור הנמוך ביותר בתחום ירושלים הקדומה, והוא מכונה בשם ברכת אל-חמרה.

יש לזכור כי מצפון לשטח האמור מצויה בריכה קטנה המכונה 'בריכת השילוח', אליה נפתח מוצאה הדרומי של נקבת חזקיהו, המזין אותה במי המעיין. מן הבריכה נמשכת תעלה דרומה, מתחת לפני השטח, לאורך המצוק הדרומי-מערבי של גבעת עיר דוד ומתחתיו. מן התעלה הזו, שהייתה מכונה עד עתה בשם 'תעלת העודפים' של ניקבת חזקיהו, היה כל העת גלוי קטע קטן, הישר מתחת למצוק הסלע האמור, וניתן היה לראות בו את זרימתם המתמדת של מי המעיין.

חפירות קודמות בסביבה הקרובה

בשולי האזור הזה כבר נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות אחדות. ראשון החופרים היה ק' שיק, שהחל לנקות את 'תעלת העודפים', ולהתחקות אחר מהלכה. בשנת 1881 המשיך ה' גותה את פועלו והרחיבו לכדי חפירה של ממש, בנסותו לברר את מהות בריכת השילוח הקטנה, הסמוכה למקום יציאת המים מנקבת חזקיהו ואת מערכת תעלות המים. תגליתו העיקרית הייתה קטע של כנסייה ביזאנטית, הצמודה לבריכה הפעילה, וכן חלקים נוספים מאותה בריכה.

בשנת 1898 המשיכו פ"ג בליס וא' דיקי את חשיפת הכנסייה והבריכה הצמודה לה. מקובל על הכל כי מדובר בכנסייה שנבנתה בידי הקיסרית אוודוקיה במאה ה' לסה"נ, לציון נס ריפוי העיוור בידי ישוע, כמסופר בברית החדשה (אוונגליון יוחנן, 9), ועוד נחזור לסוגיה הזו בהמשך.

בליס ודיקי גם חשפו חלקים ניכרים של החומה הבנויה לרוחב עמק הטירופיון. חומה זו, המופיעה בתוכניותיהם כחומה כפולה, מצויה כיום מתחת לכביש העולה במעלה נחל קדרון. על פניה הדרומיים של החומה זיהו החופרים כי היא חוזקה בטור של בחנים בנויים אבני גזית, אל נכון מימי הבית השני. סמוך לפנים הצפוניות של החומה ולפינה הדרומית-מזרחית של בריכת אל-חמרה, חפרו השניים פיר בדיקה (E3 לפי מספורם). בפיר נחשף גרם של חמש מדרגות אבן, שירד מדרום לכיוון צפון, אותו תיעדו, מבלי לדעת אל נכון מה מצאו.

ק"מ קניון הבריטית חפרה בשנים 1961-1967 מחוץ לאזור בריכת אל-חמרה, סמוך לפינתה הדרומית-מערבית (שטח F שלה), שבו נחשף קטע מחומת-עיר עבה, ככל הנראה מתקופת הברזל, שהמשכה סכר את הוואדי.

י' שילה, שחפר בעיר דוד בשנים 1978-1985, נגע רק בשולי האזור. לשרידים שחשף בשטח החפירה שמעל למצוק הסלע אין נגיעה לנושא, למרות שהוא נראה ממנו היטב. שטח החפירה שחשף בנחל קדרון, נוגע בשוליו ב'תעלת העודפים' האמורה, וב'תעלה II' המגיעה לאזור מן המעיין, לאחר שעברה לאורך הקדרון.

א' דה-גרוט חפר בשנת 1995 חפירת הצלה מצומצמת בטירופויון ממערב לברכת אל-חמרה, ולאחרונה חפר צ' גרינהוט בסמוך, במעלה המדרון העולה מן הטירופויון להר-ציון. אף על פי שמן השטחים האלה ניתן להשקיף על הגן הגדול, לא נמצאו בהם שרידים שיש להם זיקה ארכיאולוגית לבריכה.

הבריכה המדורגת

מרבית השטח שנחפר על ידינו, בין הבוסתן לבין מצוק הסלע נמצא כשהוא מכוסה בשכבת סחף שעובייה כ-3 מטר, והיא נקייה מאבני-בנייה ודומה למדי באופיה לשכבת הסחף שמצאנו מכסה את אתר החפירות ב'חניון גבעתי' המצוי במעלה עמק הטירופויון. מן הסחף נאספה כמות מעטה של חרסים מימי הביניים, בעיקר מן התקופה הממלוכית.

עיקר הממצא שעלה בחפירתנו הם שוליה של בריכה מדורגת, גדולת-מידות. בחפירה חשפנו את עברה הצפוני-מזרחי של הבריכה למלוא אורכה, מפינה אחת אל השנייה, מרחק של כ-50 מטר. המדרגות שבשולי הבריכה יורדות אל קרקעיתה בקצב קבוע של חמש מדרגות, היורדות אל מדרך צר וארוך. מצאנו שלושה מערכים של חמש מדרגות ומדרך.

מערך זה של מדרגות אפשר לעשות שימוש בבריכה בהתאם לגובה פני המים שבה, כך שעל המבקשים להשתמש בבריכה היה לרדת עד למשטח שמעל פני המים, ושם להתארגן כדי לשתות מים, לשאוב או אף להיכנס למים לטבילה. מערך זה של משטחים ובקבוצות של חמש מדרגות ביניהן ממשיך גם מעבר לפינות, ודומה שכל הבריכה, סביב, הייתה מעוצבת באופן זה.

למרבה הצער לא ניתן בידינו לבדוק לאיזה מרחק מערבה ולאיזה עומק ממשיכים גרמי מדרגות אלה לרדת, שכן קרקעיתה של הבריכה, שבה נטוע כיום הבוסתן הגדול, מצוי בשטח פרטי. אם יתאפשר לחפור חתך צר בין העצים ניתן יהיה בנקל להשלים את הפרטים האלה.

כאמור, גרמי המדרגות יוצרים פינות שבהם גרמי במדרגות פונים מערבה, האחד בצפון והאחר בדרום. חלק מגרם המדרגות שבדרום הוא הקטע הקטן של חמש מדרגות שחשפו לראשונה בליס ודיקי, מבלי ששיערו למה הוא מתקשר.

למרות שחשפנו רק קטע מעברה הצפוני-מזרחי של הבריכה, ברור למדי שלפנינו חלק ממונומנט גדול ומרשים לא צריך הרבה דמיון כדי ראות בעיני רוחנו את שוליה המדורגים של הבריכה מקיפים את הבוסתן סביב-סביב.

הבריכה השתרעה לה בוודאי על כל השטח שעמד לרשות הבונים בחלק התחתון של עמק הטירופויון לפנים מחומת העיר, ומידותיה המשוערות בשוליה העליונים היו סביב 60-50 מטר.

בבריכה ניתן להבחין בשני שלבים ברורים:

א. השלב המאוחר – הנראה פרוש בכל השטח – הוא זה של בריכה מדורגת הבנויה כולה אבני גזית.

ב. בכמה מקומות שבהם חסרות אבני הגזית ושם ניתן להבחין במדרגות משלב קדום יותר. מדרגות אלה בנויות אבני גוויל והן מטויחות בטיח בעל גוון אפור, האופייני לחלקה האחרון של תקופת הבית השני.

השימוש במדרגות מטויחות, כמו גם הגימור המעוגל של שולי המדרגות, יוצר זהות בטיב הבנייה והגימור בין מדרגות אלה לבין גרמי המדרגות היורדים למקוואות טוהרה בני התקופה, שכמותם נפרצים ביותר בירושלים של שלהי ימי הבית השני. אין ספק שבעלי המלאכה שהתקינו מקוואות בעיר במאה הא' לפני סה"נ ובמאה הא' לסה"נ, הם אלה שנשכרו לבנות את הבריכה בשלב שימושה הראשון.

הבריכה שמדרגותיה מטויחות לא עמדה ככל הנראה בעומס הרב של ההמון שבא לאתר כדי לשאוב ממימיו, ולכן דומה כי הוחלט לצפות את המדרגות המטויחות במדרגות אבן. אל פניה המאונכים של כל מדרגת טיח הוצמדה שורת אבני גזית, ואם המרווח הקטן שנותר מלאו במלט ובאבנים קטנות. עבודת הציפוי התקדמה מקרקעית הבריכה כלפי מעלה לעבר שוליה, כאשר כל מדרגת אבן מחפה על חלק ממדרגת האבן שמתחתיה, ועל מלוי האבנים הקטנות.

הטיילת הצפונית

מעבר לשוליה הצפוניים של הבריכה המדורגת נחשף הקצה של רחבה מרוצפת. הריצוף עשוי לוחות אבן מסותתות למשעי, והוא מזכיר מאוד את טיב העבודה ברחוב ההרודיאני שנחשף לאורך הכותל המערבי, לבד מן העובדה שהאבנים פה קטנות יותר. בין הטיילת המרוצפת לבין שוליה הצפוניים של הבריכה מצוי סטילובאט הבולט מעט מעל הריצוף. סטילובט זה נשא טור עמודים שוודאי נמשך לאורך שוליה הצפוניים של הבריכה. חוליית-עמוד אחת, שעל פניה השטוחים חקוקות אותיות עבריות, כמעין תוי סתתים (חי"ת, צד"י, ושלושה קווים מאונכים) שהשתייכו לטור העמודים. נוסף על כך ניתן להבחין במצוק הסלע הסוגר על הבריכה ועל הרחבה המרוצפת, היישר מול הסטילובט, במגרעת מלבנית חצובה שנועדה לשאת את קורת הארכיטראב המזרחית ביותר של טור העמודים האמור. גובה שוליה התחתונים של המגרעת שמעל לריצוף(כ-3.5 מטר) מתאים לעמוד בגובה שהוא פרופורציוני לקוטר חולית העמוד הנ"ל.

בעבר נחשף קטע הטיילת המרוצפת הזו, גם כן בידי בליס ודיקי, שחשפו באחת ממנהרותיהם את הקצה המערבי ביותר שלה, במקום בו מגיע ומתחבר אליה הרחוב המרוצף והמדורג היורד מהר הבית לאורך גיא הטירופויון. חשיפת חלקים גדולים יותר של טיילת מרוצפת זו היא המטרה המרכזית של המשך החפירה שלנו באתר. כבר בשלב זה יש בידינו קטעים נוספים של הטיילת המרוצפת, עליה נמצאו מונחים פה ושם חוליות של עמודים נפולים.

לפי פרטי הסיתות, ומן העובדה שבפניהן המעוגלים של החוליות ישנן בליטות רבועות קטנות, שנועדו לסייע בהנפת החוליות למקומן באמצעות חבלים, מסתבר שמדובר בפרטי אדריכלות מתקופת הבית השני. אלה הם חלקים נוספים של טור עמודים לאורך הטיילת האמורה.

תיארוך הבריכה

הבריכה נמצאה מלאה בסחף. למעט החרסים מן התקופה הממלוכית שנמצאו בו, אין לסחף כל נגיעה לתאריך בנייתה ושימושה של הבריכה. סריקה באמצעות מגלה מתכות על פני הבריכה המדורגת איתרה 5 מטבעות ברונזה בתוך המלט של המדרגות מן השלב הראשון. כל המטבעות היו משל אלכסנדר ינאי (מהטיפוס ה'ברברי). גם אם ממצא זה נותן רק 'תאריך לאחריו' (terminus post quem), דומה שאחידות הממצא מצביעה על אמצע המאה הא' לפני סה"נ כתאריך בניית השלב הראשון של הבריכה ועיצובה כבריכה מדורגת.

על-גבי ריצוף האבן של הטיילת הצפונית, בפינה הצפונית-מזרחית של החפירה נמצאה ערמה נכבדה של חרסים, שברי כלי אבן וחומר חרוך המונחת היישר על גבי הריצוף. החרסים כולם משלהי ימי הבית השני. כמו כן נמצאו כתריסר מטבעות, כולם מטבעות ברונזה מן השנה השנייה, השלישית והרביעית למרד הגדול. ממצא זה מעיד שריצוף האבן המלווה את שוליה הצפוניים של הבריכה, ומכאן גם הבריכה, היו בשימוש עד למועד חורבן ירושלים בידי רומא בשנת 70 לסה"נ.

בריכת השילוח

את הבריכה הזו, ששוליה המזרחיים ופינתה הדרומית-מזרחית נחשפו עתה, יש לזהות עם 'בריכת השילוח' של ימי הבית השני (נחמיה ג: 15) הייתה ממוקמת גם היא בחלק זה של עמק הטירופויון, ושרידים ממנה עשויים להתגלות מתחת לבריכה שנחשפה עתה. לעומת זאת, בריכת השילוח של התקופה הביזאנטית היא הבריכה ששרידיה מצויים צפונה לבריכה שנחשפה כעת, סמוך למקום יציאתה של נקבת חזקיהו מן הסלע, שם חשפו גותה ולאחריו בליס ודיקי כנסייה וחלקים מן הבריכה.

החפירות לחשיפת הבריכה המדורגת הצריכו גם את ניקוי תעלת המים הפעילה (זו שכונתה בעבר 'תעלת העודפים') והעמקת אפיקה. בפעילות זו נחשפה הסתעפות חצובה בסלע לכיוון הבריכה המדורגת בקצה הדרומי של התעלה. ההסתעפות נמצאה חסומה. ניקוי חלק מן החסימה חשף בפתח ההסתעפות שתי מגרעות מאונכות וצרות החצובות בדופן הסלע. במגרעות אלה ניתן היה להכניס לוח עץ ולנתב את זרם המים העובר מן התעלה הראשית אל ההסתעפות ואל הבריכה. אנחנו בדעה כי תעלת המים הפעילה, העוברת לאורך תחתית מצוק הסלע היא תעלה שנחצבה כאן לצורך הזנת בריכת השילוח המדורגת של ימי הבית השני בלבד.

סכר הטירופויון

מעבר לשולי גם המדרגות המהווה את צדה הדרומי של הבריכה נערכה חפירה מצומצמת בהיקפה. מתחת לדרך העולה לעיר דוד נמצא הפן הצפוני של קיר מסיבי, שירד ממפלס הדרך ועד לסלע הטבעי עליו הוא מבוסס. הקיר בנוי מאבנים רבועות מהוקצעות, שגודלן בינוני וקטן, הנתונות בתוך טין בעל גוון צהוב. זהו לפי שעה הנתון היחיד המצביע על קדמותו של הקיר, שיש לתארכו, קרוב לוודאי, לתקופת הברזל ב', שבה עדיין לא היה בשימוש המלט המבוסס על סיד. דומה שלפנינו קטע קטן מקיר הסכר שסגר על אפיקו של הטירופויון. את המשכו המערבי של קיר זה, מעבר לאפיק הטירופויון, חשפה ק"מ קניון בשנות השישים (שטח F). קיר זה הווה אפוא גם את חומת העיר למן הזמן בו הורחבו תחומי ירושלים מערבה, בסוף ימי הבית הראשון.

בתחתית החפירה, מתחת לבריכה המדורגת ובצמוד לפני קיר הסכר הזה, ניתן להבחין בשרידיהן של 3-4 מדרגות מטויחות, היורדות בכוון דרום-מערב, אל עבר ערוץ הטירופויון. המדרגות מתייחסות אל הקיר האמור, משמע הן בנות זמנו או מאוחרות לו (אך קודמות לבריכה הגדולה). נתונים שיסייעו לתיארוכן המדויק עדיין לא נחשפו.

השימוש בבריכת השילוח

העובדה שבריכת השילוח יכלה לספק מים למספר ניכר של אנשים בעת ובעונה אחת – הלא הם עולי רגל שחנו בשולי העיר במספרים גדולים בימי הרגלים – הוא מובנת מאליה. השאלה הקשה יותר למענה היא, האם הבריכה שימשה אנשים אלה לטבילת היטהרות קודם שעלו להר הבית לקיים מצוות ראיון, היא מצוות העלייה לרגל.

הסיפור על ישוע הנוצרי השולח עיוור שעיניו מרוחות בבוץ לרחוץ במי הבריכה עשוי לרמוז שאין המדובר בהסרת הבוץ בלבד, שניתן היה לבצעה בכל מקום בעיר על-ידי שימוש במעט מים שנלקחו מקנקן או מנאד מים מיטלטל. אלו שלקו במחלות ובנגעים קשים ונרפאו, ודבר ריפויים אושר בידי הכהנים, נזקקו בסופו של תהליך גם להיטהרות במקווה ולהבאת קורבן, והעיוור דנן נשלח להתחיל בתהליך כדי שיוכל לחזור אל העיר ואל הקהילה.

ברור למדי שהמים שניקוו בבריכה עמדו בדרישות ההלכתיות לצורכי טבילה והיטהרות, שהרי היו אלה מי מעיין הגיחון עצמו, שהופנו אליה באמצעות נקבת חזקיהו.

מבחינה זו עלו מים אלה בטיבם על מי מקוואותיה של ירושלים, שהרי במקוואות היו מי גשמים. ההלכה היהודית הבחינה בין סוגי המים האלה, כמתואר במשנה (מקואות פ"א: מא-מח), וקבעה שמי מעיין הם בדרגה הגבוהה ביותר.

אך הבעיה המרכזית, לראות בבריכת השילוח מקום טבילה לאנשים רבים, נוגעת לצנעת הפרט, שהרי הטבילה חייבת להיעשות כך שלא תהיה חציצה בין כל גופו של הטובל, או חלק כלשהו ממנו, לבין המים, ואילו הבריכה הייתה בשטח ציבורי הפתוח לכל. ניתן היה לפתור חלק מהבעיה על-ידי סגירת אזורים בה באמצעות בניית ארעי של עמודי עץ ומחצלאות. ייתכן שהנקבים הרבים המצויים במדרגות האבן נותרו ממתקנים מעין אלה שננעצו בהם.

יש עדויות נוספות המסייעות בזיהוי הבריכה כמקום טבילה גדול. כאמור לעיל, שלב הבנייה הראשון שהובחן בה הוא של מדרגות עשויות מלט ומטויחות בטיח אפור, בנייה הזהה לאופן בו נבנו וטויחו מקוואות הטוהרה הרבים הידועים מירושלים ומיישובים יהודיים אחרים בני אותה תקופה. אין ספק שאת השלב הראשון של הבריכה בנו בעלי מלאכה שהיו אמונים על בניית מקוואות, ולא בכדי שכרו פרנסי העיר דווקא אותם להתקין את הבריכה הראשונה.

גם המבנה המסוים של הבריכה, בו מצויה מדרגה רחבת שלח או מדרך רחב לאחר כל חמש מדרגות רגילות, היא עקרון בנייה המצוי בצורה פשוטה במקוואות. כך ניתן היה לרדת אל המקום ולטבול בהם בנוחות ובבטחה בכל עומק שהוא, שהרי בשעה שהבריכה הייתה מלאה עדותיה די היה לרדת עד למדרך הרחב הראשון. כשמפלס המים היה נמוך יותר ניתן היה לטבול תוך עמידה על המדרך השני מלמעלה, וכן הלאה.

פרט למקוואות הרגילים מימי הבית השני, שכבר למעלה ממאה וחמישים מהם נחשפו ברחבי העיר, ראוי להצביע על הקבלות נוספות. המתקן הקרוב ביותר בפרטים רבים לזה הנדון כאן הוא בריכת בית חסדא, המצויה מצפון להר הבית (וממוקמת בשטח הסמוך לכנסיית סנטה אנה). נסתפק אפוא רק בציון העובדה כי זו בריכה כפולה (או שתי בריכות צמודות). אלא שכאן המדרגות יורדות רק מכיוון אחד, ולא סביב, כבמקרה שלפנינו. מבחינה זו דומה בריכת בית חסדא למקווה טוהרה כפול וגדל-מידות. גם בבריכת בית חסדא עשויות המדרגות ממלט ומטויחות בטיח אפור, וגם בה מבדילה מדרגה רחבה בין כל קבוצת מדרגות, בריכת בית חסדא ניזונה בוודאי ממי גשמים.

הקבלה מסוג אחר היא של מקוואות הנראים כגרסה מוקטנת של הבריכה שלפנינו, בכך שגרם מדרגות מקיף אותם סביב. לפי שעה נחשפו מהם בירושלים רק שנים: האחד, שנשתמר כמעט בשלמותו, נחשף בידי ב' מזר מדרום להר הבית, במרחק של כ-50 מטר דרומה לשער חולדה המזרחי. השני נחשף בידי נ' אביגד ברובע היהודי (בשטח חפירה ק', השמור כיום במרתף בית מגורים הסמוך לכיכר 'החורבה' שברובע). בשני המתקנים עשויות המדרגות בטכניקה של מלט וטיח אפור. יתר על כן, גם בהן נחלקות המדרגות בעלות המידות הרגילות על-ידי מדרגות רחבות שלח.

סיכום

אף שרבים חשבו כי באזור ברכת אל-חמרה והבוסתן עשויים להימצא שרידיה של בריכה מתקופת הברזל, תגלית זו הפתיעה את כולם; בריכה מעוצבת ובנויה מימי הבית השני שנעלמה מן העין זמן קצר לאחר חורבן העיר בידי הרומאים. את התופעה הזו יש לקשור בוודאי לעובדה שהאזור בו מדובר מצוי בתחתית עמק הטירופויון, והוא האזור הנמוך ביותר בירושלים. כל חורף וגשמיו הביאו למקום כמויות ניכרות של סחף, שהחלו לכסות את הבריכה, ועד מהרה העלימוה מן העין. כאשר הקימה הקיסרית אבדוקיה, במאה ה' לסה"נ, את כנסיית השילוח, לזכר נס ריפוי העיוור, שוב לא ניתן היה לראות דבר מבריכת האבן.

בריכת השילוח הביזאנטית, שמידותיה היו קטנות בהרבה ולצדה הכנסייה, נבנו צפונה יותר, בצמוד לפתחה הדרומי של נקבת חזקיהו, במקום יציאת המים מן הגבעה.

נותר עוד לברר לאשורו את מקומם של בריכת השילוח מתקופת הבית הראשון ומתקופת נחמיה. ייתכן שקטעים ראשונים ממנה נחשפו, כאמור לעיל, ליד חומת סכר הטירופויון. סוגיה זו תצטרך להיבדק בעתיד על-ידי בורות בדיקה מתחת למדרגות האבן ולמדרגות האבן ולמדרגות הטיח של הבריכה שנחשפה כעת.

הערות שוליים:

חפירת ההצלה נערכה מטעם רשות העתיקות בהנהלת אלי שוקרון מרשות העתיקות ורוני רייך מאוניברסיטת חיפה. את המדידות ערכה טניה קורנפלד מרשות העתיקות. לחפירה סייעו עמותת אלע"ד, רשות הטבע והגנים, החברה לפיתוח מזרח ירושלים, חברת "הגיחון " ומשרד השיכון. תודתנו לכולם.
תודתנו נתונה גם לד"ר שמעון גיבסון, המכין בימים אלו לפרסום את פרטי החפירה של בריכת בית חסדא שנחפרה בעבר, על שיכולנו לברר עמו פרטים טכניים הנועים למתקן חשוב זה.