החלק השני בבִּיבְּלִיָה, כלומר בכתבי הקודש הנוצריים. הברית החדשה היא קובץ של ספרים: ארבעה ספרי בשורה, ספר מעשי השליחים, איגרות שחוברו על ידי פאולוס ודמויות חשובות אחרות, וספר חזון יוחנן.

ארבעת ספרי הבשורה קרויים כך משום שהם מבשרים את הופעת יֵשוּע ומספרים את סיפור חייו ומותו. ארבעת הספרים הם חיבורים ביוגרפיים עוקבים, והם מיוחסים לארבעה מחבּרים – מַתַי מַרְקוֹס, לוּקָס ויוחנן.

לאחר ספרי הבשורה מופיע בברית החדשה ספר מעשי השליחים, המספר על מסעות השליחים, תלמידיו של יֵשוּעַ, לשם הפצת תורתו ברחבי האימפריה הרומית. ספר זה נכתב, כנראה, בידי לוּקָס, מחברו של אחד מספרי הבשורה.

מרכיב מרכזי נוסף בברית החדשה הוא אוסף האיגרות, שאת רובן כתב פאולוס. האיגרות מופנות לקבוצות של מאמינים, ותפקידן, בין השאר, להסביר את האמונה הנוצרית ולגייס מאמינים חדשים. יש ביניהן איגרות המקשרות את הופעת ישוע ואת צליבתו לסיפור תולדות האדם ותולדות בני ישראל בברית הישנה. ספר "חזון יוחנן" עוסק בתיאור האַפּוֹקָלִיפְּסָה – אחרית הימים. הספר חוזה מאבק עתידי בין יֵשוּע לבין כוחות הרֶשע המתנגדים לנצרות, שיהיה כרוך בהרס ובחורבן. החזון מסתיים בניצחונו של יֵשוּע ובסילוק כוחות הרֶשע מן העולם.

שמה של הברית החדשה בא מן האמונה הנוצרית שהופעת ישוע עלֵי אדמות היא אות לברית חדשה שכרת האל עם בני האדם. הופעת יֵשוּע וצליבתו הם כפרה על כל חטאי בני המין האנושי מאז אדם הראשון, וכפרה זו מהווה חסד אלוהי וכורתת ברית עם כל אדם שיבחר להאמין בישוע וללכת בדרכו.