(אורתו =ישר, דוקסיה =דרך). ביהדות מהווה האורתודוקסיה זרם דתי, שאורח חייו מבוסס על הציות להלכה ולפוסקיה, ואמונתו מבוססת על כמה עקרונות: האמונה במקורה האלוהי של התורה, האמונה בנצחיות ההלכה וההסתייגות מעריכת שינויים בה, האמונה בביאת המשיח, האמונה בתחיית המתים ועוד.

קהילות יהודיות השייכות לזרם האורתודוקסי התארגנו במאה ה- 19. השינויים שחוללה האמנציפציה בחיי היהודים במאה ה- 19 הביאו לירידה בשמירת המצוות ולחדירת השקפות דתיות חדשות והשקפות חילוניות לציבור היהודי. הזרם האורתודוקסי פעל לבלימת השפעתן של השקפות אלה ולחיזוק שמירת המצוות והציות לרבנים. פעולותיו היו: הקמת מוסדות חינוך ובתי תפילה משלו, ולעתים הסתגרות בשכונות מסוימות בערים.

האורתודוקסים רואים עצמם ממשיכי היהדות, כפי שעוצבה על ידי חז"ל (בעקבות חורבן בית המקדש), וכפי שהתקיימה במשך מאות שנים בקהילות שקיבלו אוטונומיה מהשלטון הנוצרי או המוסלמי. ההבדל בין הקהילות האורתודוקסיות לבין הקהילות היהודיות שהתקיימו לפני האמנציפציה הוא בכך שסמכות הרבנים הוענקה להם קודם לכן על ידי השליטים, ולכן היה הציות להם חובה; לעומת זאת השייכות לקהילה האורתודוקסית, והציות לרבניה, מבוססים על רצונם החופשי של היהודים הבוחרים בכך. מאז המחצית השנייה של המאה ה- 20, האורתודוקסים מהווים מיעוט בעם היהודי.

בקרב האורתודוקסיה קיימים חילוקי דעות בנושאים חשובים: יש ביניהם המחייבים את ההשתלבות בעולם המודרני, ולכן לומדים מדעים מדויקים, מדעי הרוח ושפות; ויש השוללים כל לימוד מלבד לימודי הקודש (משנה ותלמוד). מקצתם תומכים ברעיון הציוני, שהביא להקמת מדינת ישראל, ואף רואים בו חלק מתהליך שבסופו יבוא המשיח; אחרים שוללים את הרעיון הציוני וטוענים כי עם ישראל היה צריך להמשיך לשבת בגלות ולצפות למשיח שיביא אותו לארץ וישיג עבורו עצמאות מדינית. יש אורתודוקסים המאמינים שביאת המשיח קרובה, ואילו אחרים רואים בה חזון עתידי.