מושג שפירושו המילולי הוא "שיחה". הכוונה היא לאמירה של הנביא מֻחַמַד, תיאור של מעשה שעשה או הבעת הסכמה שלו למעשה של אדם אחר. אוסף אמירות זה הועבר בעל פה בדורות הראשונים לקיומה של דת האִסְלַאם, ואחר כך קוּבּץ ב- 6 ספרים, שנכתבו בידי מחברים שונים. אחד מספרי החַדִית' נחשב לשֵני בקדושתו אחרי הקֻרְאַן.

מכיוון שאמירותיו ומעשיו של הנביא מֻחַמַד הם מופת ודוגמה לציבור המאמינים, ספרות החַדִית' נחשבת למקור של אמונות ומצוות המחייבות את המוסלמים. אוסף האמירוֹת קרוי "סֻנַה", כלומר המנהג הקדוש.

כל חַדית' מורכב משני חלקים: החלק הראשון הוא ה"אִסְנַאד" ( "סימוכין ") - כלומר, פירוט שלשלת מוֹסְרָיו של החַדית', מאז נמסר, מפי הנביא עצמו או מפי אחד מחבריו. שלשלת המוֹסְרִים מפורטת באִסְנַאד, מן המוסֵר המאוחר ביותר ועד למוקדם ביותר. חלקו השני של החַדית' נקרא "מַתְן" ("גוף"), והוא תוכן המסורת.