יהודי בן אחד הכפרים שבהרי יהודה, שפעל במאה ה- 1 לפני הספירה. יוחנן טען שקץ הימים ויום הדין האלוהי קרבים ובאים, וקרא ליהודים השואפים להינצל מעונש להתוודות על חטאיהם, לחזור בתשובה ולהיטבל.

יוחנן העניק משמעות חדשה למצוות הטבילה המקראית. הוא ראה בה אמצעי לטיהור הגוף מחטא לאחר שהנפש טוהרה באמצעות חזרה בתשובה. יוחנן הוא שהטביל את ישוע בנהר הירדן והכריז כי הוא המשיח שבא לכַפֵּר על חטאיהם של בני האדם.

במסורת הנוצרית נחשב יוחנן לבנה של אלישבע, אחות מרים, אם ישוע. המלאך, שבישר למרים על הריונה הפלאי, נתן לה אות לאמיתוּת דבריו - הריונה של אלישבע.

יהודים רבים בני התקופה ראו ביוחנן המטביל נביא, בן דמותו של הנביא אליהו. יוחנן הוּצא להורג בידי מושל הגליל, הורדוס אנטיפס, לאחר שיוחנן הוכיח אותו על כך שנשא אישה האסורה עליו על פי דין תורה. חסידיו האמינו כי הוא קם לתחייה לאחַר הירצחו.